מקורות- פרק ג’/4- טלפון (תל פה) סוד התפילה
2013-08-21זמן קריאה: 17 דקות
<div style="text-align: right;"> <u><strong>דיבור</strong></u></div>
<div style="text-align: right;"> ואמרו רז”ל גדולה לשון הרע כנגד עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים וצריך לדקדק מה ענין עבודה זרה</div>
<div style="text-align: right;"> ללשון הרע אבל הענין דכתיב (תהלים ע”ג, ו’) בדבר ה’ שמים נעשו שכל העולמות וכל הברואים נבראו</div>
<div style="text-align: right;"> בדיבור בכ”ב אותיות התורה שהוא נקרא מלכות שמים כי כשהמלך אינו מדבר אין יודעים לעשות רצונו</div>
<div style="text-align: right;"> וכשמדבר נתגלה רצונו והוא מלכות שמים ומלכותו בכל משלה ואיתא בס”י קבען בפה שהשם יתברך קבע</div>
<div style="text-align: right;"> הכ”ב אותיות עולם הדבור מלכות שמים מדת אדנות אדני שפתי תפתת קבע בפה של אדם:</div>
<div style="text-align: right;"> והנה השם יתברך אינו מדבר לשון הרע על ישראל כמו שהאב אינו מדבר על בנו נמצא כשהאדם מדבר לשון</div>
<div style="text-align: right;"> הרע מראה בעצמו שהוא מכחיש שדבורו הוא מלכות שמים מדת אדנ”י ולכן הוא כעובד עבודה זרה וזהו</div>
<div style="text-align: right;"> מאמר דוד המלך ע”ה (תהלים י”ב, ה’) אשר אמרו ללשונינו נגביר ר”ל שאומרים הרשעים נגביר לשונינו</div>
<div style="text-align: right;"> לדבר כי שפתינו אתנו מי אדון לנו ר”ל שהם מכחישים שהאדנות הוא בפיהם אבל צריך להאמין שדבורו הוא</div>
<div style="text-align: right;"> מלכות שמים וזהו מאמרם ז”ל ומי מושל בי צדיק ר”ל שהצדיק מושל עמי עם הדבור שלי שהוא מלכות שמים</div>
<div style="text-align: right;"> המושלים בכל העולמות וכל הברואים והאיך באים לאמונה זו היינו על ידי עסק התורה דהיינו כשמדבר בדברי</div>
<div style="text-align: right;"> תורה ומקשר דבורו באותיות התורה הוא מביא בו מלכות שמים, והנה איתא בערכין פלוגתא חד אמר סיפר</div>
<div style="text-align: right;"> אין לו תקנה וחד אמר יעסוק בתורה שנאמר (משלי ט”ו, ד’) מרפה לשון עץ חיים והנה בודאי לא פליגי שזה</div>
<div style="text-align: right;"> כלל בכל התורה אלו ואלו דברי אלהים חיים והנה גם כאן לפי כשעוסק בתורה שלא לשמה בודאי אין לו</div>
<div style="text-align: right;"> תקנה אבל כשעוסק לשמה ומקשר דבורו באותיות התורה הוא מביא בו מלכות שמים וזהו מרפא לשון עץ</div>
<div style="text-align: right;"> חיים:</div>
<div style="text-align: right;"> וזהו זאת תהיה תורת המצורע ר”ל התורה ולימוד של מוציא רע ביום טהרתו יהיה כדי להעלות ולקשר את</div>
<div style="text-align: right;"> דבורו שהוא מלכות שמים הנקרא זאת לקשר אל התורה ואז והובא אל הכהן ר”ל אל השם יתברך הנקרא כהן:</div>
<div style="text-align: right;"> (מאור עיניים – מצורע)</div>
<div style="text-align: right;"> איש על דגלו באותות לבית אבותם, הדא היא דכתיב (תהלים כ’, ו’) נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול, ומנין</div>
<div style="text-align: right;"> שהוא של אהבה, שנאמר (שיר השירים ב’, ד’) ודגלו עלי אהבה. כבר נודע שהאבות הן הן המרכבה, וכל אחד</div>
<div style="text-align: right;"> על ידי בחי’ אבות שבו, הוא המרכבה, אלא שהבנים הם בחי’ כרעיה דאבוה, וצריך שיהא המרכבה בשלימות,</div>
<div style="text-align: right;"> ואנו אומרים אלהי אברהם כו’, שהם בחי’ האבות עצמם בשלימותם. והנה כתיב (במדבר כ”א, י”ח) ממדבר</div>
<div style="text-align: right;"> מתנה, שהשם יתברך נתן לנו דבורו במתנה, כי אברהם קיים כל התורה עד שלא ניתנה, כי האהבה שלו היה</div>
<div style="text-align: right;"> שלימה וקיים תורה תורת חסד עד שלא ניתנה, אבל ישראל שהם כרעיה דאבוה הוצרך ליתן במתנה הדבור</div>
<div style="text-align: right;"> של תורה, ונקרא דבור לשון הנהגה (תהלים מ”ז, ד’) ידבר עמים תחתינו, שעל ידי הדבור מתנהג הכל, וצריכין</div>
<div style="text-align: right;"> שיכנסו למדריגת אבות כאמור באלהי אברהם וכו’. וזהו איש על דגלו באותות, רצה לומר כל איש יכול לבא</div>
<div style="text-align: right;"> על ידי האותיות לבית באותם לבחי’ אבות יוחזרו לשרשם.</div>
<div style="text-align: right;"> והנה כל הנשמות שנפלו צריך האדם להעלותם לשרשם אותן השייכים לשרשו כמבואר במקום אחר ובאמת</div>
<div style="text-align: right;"> אין שום נשמה שלא תתוקן ח”ו, כי תתעלה ממדריגה למדריגה עד שתגיע למקום תיקונה, כי הוא יתברך</div>
<div style="text-align: right;"> חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח, אך כל זה הוא כשאין מי שיתקנה צריכה לילך ממדריגה למדריגה כסדר</div>
<div style="text-align: right;"> ויתארך הדבר, אבל כשיש מי שיתקנה בדבור תורה ותפלה כי הנשמה היא אותיות שנפלו, לכן העלאתה גם כן</div>
<div style="text-align: right;"> על ידי אותיות, ואז יוכל לדלג כמה מדריגות ויתוקן בפעם אחד. וזהו איש על דגלו באותות, שעל ידי האותיות</div>
<div style="text-align: right;"> יאסוף כל השייכים לשרשו שיגיעו לבית אבותם לשרשם, וכבר מבואר שישועתן של ישראל הוא ישועת</div>
<div style="text-align: right;"> הקב”ה. וזהו נרננה בישועתך וגו’, ואמר ומנין שהיא של אהבה שנאמר וגו’, ר”ל שעל ידי האהבה הגדולה</div>
<div style="text-align: right;"> שמתקשר בהקב”ה, אז מעלה הניצוצות שנפלו, למעלה ממדריגתם ומדלגים כמה מדריגות בפעם אחד, וזהו אל</div>
<div style="text-align: right;"> תיקרי ודלגו אלא ודילוגו עלי אהבה, כי הקב”ה אוהב מאוד כשמתקנים איזה ניצוץ ומביאים אותו למעלה,</div>
<div style="text-align: right;"> וזהו ודגלו, מה שמאסף, עלי אהבה, ומפני מה זה ודילוגו ר”ל כמדלג כמה מדריגות מפני האהבה:</div>
<div style="text-align: right;"> <strong>(מאור עיניים – במדבר)</strong></div>
<div style="text-align: right;"> </div>
<div style="text-align: right;"> נודע מה שאמרו רז”ל בש”ס וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר מלמד שכל התורה כולה בדבור אחד</div>
<div style="text-align: right;"> נאמרה מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע עד שאמרו ישראל אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה</div>
<div style="text-align: right;"> וגו’:</div>
<div style="text-align: right;"> </div>
<div style="text-align: right;">
<div> להבין זה הלא הבורא ב”ה ידע זה שאין כח ויכולת ביד ישראל לשמוע בדרך זה שנכללה כל התורה בדבור</div>
<div> אחד ואם כן לאיזה כוונה אמרה בדבור אחד. אך האמת הוא דנודע שהתורה נתנה בכלל ופרט בכלל צריך</div>
<div> לפרט ופרט צריך לכלל. והוא כי סוד נתינת התורה הוא בספר יצירה קבען בפה שאורות כ”ב אותיות התורה</div>
<div> נקבעו בפה האדם בחי’ דבור פנימי וקדוש מקדושתו יתברך שהוא השכל והחיות הקדושה ממנו יתברך שזה</div>
<div> הוא החילוק שבין ישראל עם קרובו לבין אומות העולם שאף שיש להם גם כן דבור אינו אלא דבור חיצוני</div>
<div> כנודע שזה נקרא נפש חיה כתרגום אונקלוס על פסוק (בראשית א’, ז’) ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא</div>
<div> שהוא עיקר החיות הקדוש שבתוך האדם ובו מדבק את עצמו למעלה כנודע שזה עיקר נתינת התורה בדרך</div>
<div> כלל שנקבע הדבור הכללי בפה האדם והכלל הזה ישנו בכל אחד ואחד מישראל אפילו עם הארץ רק שהכלל</div>
<div> צריך לפרש שצריך ללמוד התורה בפרטותיה אבל לולא שניתן דבור הכללי הקדוש בפנימיות תחילה לא היה</div>
<div> האדם יכול לבוא לידי שלימות גמור ולידי הבנת התורה באמיתותה ועל ידי הה’ מוצאות הפה בפנימיותיהן</div>
<div> יוכל להגיע אל הפרט ולהנהיג את עצמו בכל דבר אפילו מדברי עולם הזה בהתורה.</div>
<div> כי נודע סוד הדבור הוא הנהגת העולם כלשון דבר שהוא לשון הנהגה כמו (תהלים מ”ז, ד’) ידבר עמים תחתינו</div>
<div> כנודע שהוא סוד הה’ אחרונה של שם המיוחד שהוא בחינת אדנות שהוא אדוני הארץ שכל הנהגת העולם על</div>
<div> ידי מדה זו ולכך כל בחי’ והנהגת העולם בכל ענייניו הכל על ידי הדבור כגון משא ומתן וכל כיוצא בזה שהוא</div>
<div> הדבור שבו נבראו כל הנבראים כמ”ש (שם ל”ג, ו’) בדבר ה’ שמים נעשו גו’ והוא בחי’ הה’ מוצאות שהוא</div>
<div> התורה כמ”ש ואהיה אצלו אמון שהוא מוצא פי ה’ שהוא יתברך שופע בה’ המוצאות שאור א”ס ב”ה הוא</div>
<div> מושפע בהאותיות ובכל מה שנברא בהאותיות שהוא כל העולמות ומלואן כי אורייתא וקב”ה חד וכח הפועל</div>
<div> בנפעל ויש בכל דבר הה’ מוצאות בהעלם וחי החיים אור א”ס ב”ה שופע בהעלם האותיות המלובשים ונעלמים</div>
<div> בדבר ההוא ובפרט בהתורה אור א”ס ב”ה שופע בהאותיות.</div>
<div> וצריך האדם שלא יטמא הה’ מוצאות שנקבעו בפיו שגם כן אור הא”ס שופע בה’ מוצאות האלו שהן נתינת</div>
<div> התורה הכללית וישמור פיו ולשונו מרע לבל יטמאנו בדיבורי שקרים ולשון הרע ורכילות ודברים בטלים</div>
<div> בכדי שלא יפריד הה’ מוצאות שנקבעו בפיו מחי החיים אור הא”ס ב”ה כאמור וכשישמור מלטמא פיו אזי יהיה</div>
<div> נקל לו לדבק את עצמו בעסקו בתורה ותפלה באותיות שנקבעו בפיו לדבק את עצמו לאור א”ס ב”ה השופע</div>
<div> בתוך האותיות מאחר שלא נפרד ממנו יתברך ושמר הדבור.</div>
<div> כאמור אצלנו במקום אחר על מ”ש (שם נ”ח, ב’) האומנם אלם צדק תדבקון מה אומנתו של אדם בעולם הזה</div>
<div> ישים עצמו כאלם יכול אף לדברי תורה כן תלמוד לומר צדק תדברון כי כשיאמין האדם הישראלי שזה הדבור</div>
<div> שנקבע בפיו אינו רק בחי’ נתינת התורה ובחינת שכינתו יתברך השוכן בתחתונים על ידי פתח הגוף שהוא</div>
<div> הדבור בה’ מוצאות ושהוא יתברך שופע ומחיה הדבור ההוא שבפיו והאדנות ששוכן בתוכו הוא המדבר כמ”ש</div>
<div> (שם נ”א, י”ז’) אדני שפתי תפתח שהכוונה שהאדנות תפתח שפתי שידברו הדיבורים בחיות הנשפע ממנו</div>
<div> שהוא בחי’ אדנות כאמור בודאי אם היה מאמין זאת באמונה שלימה היה יודע שמצד עצמו הוא כאלם והוא</div>
<div> יתברך כביכול המדבר דיבורים אלו בתורה ותפלה ולא היה עושה בשביל עצמו כלל והיה מדבק את עצמו</div>
<div> לאורו הגדול והיה משתוקק באהבה עזה לדבק את עצמו אל הדבור הקודם שממנו נאצלו כל הדיבורים ומכל</div>
<div> שכן שלא היה מדבר דברים נפרדים ממנו יתברך כגן דברי לשון הרע ורכילות ואפילו בכל דברי עולם הזה</div>
<div> ההכרחים לא היה מופסק מדביקותו יתברך שגם שם הוא דבור הקדום נעלם מאחר שבו נבראו כאמור ולא היה</div>
<div> דבור המפרידו שלא היה שיחתו שיחת חולין כנודע וזהו מה אומנתו של אדם בעולם הזה אפילו בכל דברי</div>
<div> עולם הזה יעשה עצמו כאלם שמצד עצמו יהיה כאלם על ידיד האמנתו שהדבור הוא האדנות שכינתו יתברך</div>
<div> השוכן בה’ מוחאות שלו כאמור.</div>
<div> יכול אף לדברי תורה פירוש דנודע סוד קליפה קדמה לפרי שצריך האדם לילך ממדריגה למדריגה ומקודם</div>
<div> שנותן לבו ללמוד תורתו יתברך אף שאין בו עדיין מדריגה זו שילמוד לשמה שהוא לשם ה’ המוצאות שהוא</div>
<div> דבור הקדום לא יאמר לא אלמוד כלל רק צדק תדברון כי מתוך שלא לשמה בא לשמה כי מכל מקום הוא תורה</div>
<div> וכפי שכלו בזמן ההוא כן צמצום אלהותו לו בזמן ההוא רק שלא יעמוד על מדריגה אחד אחר כך יתוקן גם</div>
<div> למודו הקדום והבן וכבר בארנו זה במקום אחר באריכות.</div>
<div> ולכך בכל מצוה ומצוה נאמר וידבר ה’ אל משה דבר אל בני ישראל שהוא להמשיך הדבור הקדום בחי’ הה’</div>
<div> לישראל בדרך כלל כי כל זה הוא עיקר נתינת התורה שבחי’ הה’ שהוא שמו יתברך ממש וחלק ה’ נמשך</div>
<div> ונשפע לתוך בני ישראל על ידי הדבור שנאצל מן דבור הקדום כנודע ובלבד שיעשה כאמור שלא יפריד ח”ו</div>
<div> </div>
<div>
<div> <strong>הדבור ממנו יתברך רק שיקרב את עצמו עם כל מה שבעולם ששם בחי’ הה’ מוצאות ועם כל הדיבורים למעלה</strong></div>
<div> לאור א”ס ב”ה מאחר שאינו מפריד הדבור מאור א”ס המחייהו כאמור ואז בכל דבר שיראה יראה הטוב</div>
<div> שבהדבר ולא יהיה מחיצה מפסקת בינו לבין הטוב כמו שאמר דוד המלך ע”ה תמכת ביד ימיני וכמ”ש (תהלים</div>
<div> ט”ז, ה’) אתה תומך גורלי כדרשת רז”ל על זה שהוא יתברך תומך ידו ומראה לאדם חלק הטוב כמ”ש (דברים</div>
<div> ל’, י”ט) ובחרת בחיים כי על ידי שהוא אינו מופרד ממנו יתברך שלא הפסיק הדבור ממנו יתברך ואם כן</div>
<div> הבורא ב”ה שהוא אור א”ס חי החיים שופע בתוך ה’ מוצאות שלו ובכל מקום שהוא רואה בהנבראים רואה</div>
<div> הטוב הגנוז בהם שהוא גם כן אור האותיות שבהן נבראות הנבראים ואם כן בודאי הוא יתברך חומך ידו</div>
<div> שיבחר בחיים מאחר שהוא אצלו יתברך ודבוק בחיים אור א”ס ב”ה הוא כבר דבוק בחיים ובודאי יבחר תמיד</div>
<div> בחיים.</div>
<div> <strong>כנודע הבא לטהר מסייעין לו </strong>כי הקדושה שבתוכו שנדבק בו הוא המסייעו ובודאי שיסור מכל רע שהוא דבר</div>
<div> נגדיי אצלו מאחר שהוא אצל הדבור הקדום ודבוק בחי החיים והבן ולכך הבא לטמא פותחין לו כי ממילא על</div>
<div> ידי שבא לטמא מסתמא כבר נפרד מאורו יתברך ונפסקו ה’ מוצאות שלו שהוא היכל אור א”ס ב”ה הרי נפסק</div>
<div> החיים וממילא בלא סיוע נופל ברע ואינו רואה הטוב.</div>
<div> כאמור אצלנו על מ”ש בההוא רוכל שהיה מחזר בעיירות הסמוכים לציפורי ומכריז מאן בעי סמא דחיי איכנפו</div>
<div> כולי עלמא ואמר להם (תהלים ל”ד, י”ג) מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור גו’ כוונתו היה</div>
<div> להודיען ככל האמור שהעיקר הוא שמירת הדבור ועל ידי שמירת הדבור יקויים בו תמכת בימיני שילך תמיד</div>
<div> לימינה של תורה שהיא ובחרת בחיים כאמור כי נודע שהגוף נקרא עיר כמו שאמרו רז”ל עיר קטנה וכו’ זה</div>
<div> הגוף וציפורי נקרא השראת השכינה כמ”ש (משלי כ”ז, ח’) כצפור נודדת מן קינה וגו’ והיה מחזר בעיירות</div>
<div> בגופי בני אדם שהן סמוכין לציפורי שרוצין לקרב את עצמם תחת כנפי השכינה ולימדן דעת זה מי האיש</div>
<div> החפץ חיים שיהא חי החיים נקבע בו בקביעות אוהב ימים שהן המדות שבכל המדות בו יראה הטוב נצור</div>
<div> לשונך מרע לשמור הדבור הנקבע בו כאמור ועל ידי כן יהיה הדבור שלו היכל לאור א”ס ב”ה שיזכה להיות</div>
<div> דבוק בחי החיים ולא יראה רק הטוב שבכל דבר.</div>
<div> ויסכימו כל הדי’ יסודות בנין גופו כל אחד לעבודתו כי הן גם כן שרשן משמו יתברך כנודע שהוא השתלשלות</div>
<div> ד’ אותיות של שם הויה וכשאין הדבור שמור כראוי ונפגם מגביר הרע שבו ומושך אותו על ידו בד’ יסודות</div>
<div> לרוע המדות שהוא בבחי’ פירוד כנודע שהטוב הוא בחי’ אחדות והרע הוא בחי’ פירוד כי מצד האש מתאווה</div>
<div> ומתלהב לתאוות רעים ומצד יסוד המים אהבת התענוגים ומצד יסוד הרוח ההתנשאות והגיאות ומצד יסוד</div>
<div> העפר העצלות בעבודתו יתברך ואם כן כשהיסודות נופלין בהתגברות הרע אינן מסכימין לדבר א’ רק כל א’</div>
<div> ממשיך דבר שאין אחר מסכים עמו וכשהיסודות הן בטוב כל שכן שאור א”ס ב”ה שופע בה’ מוצאות שלו הן</div>
<div> מסכימים לדבר אחד כל אחד שבשעת עבודת ה’ צורך להתלהבות הגדול ולענוג הרוחני בעבודתו יתברך שמו</div>
<div> שהוא עיקר היחוד ודיבורים שהן בחי’ רוח כמ”ש לרוח ממללא ויסוד עפר הוא ע”ד מ”ש הכל היה מן העפר</div>
<div> והכל שב אל העפר אפילו גלגל חמה שהוא בחי’ עפר העליון שממנו נתהוו כל הנבראים שהוא בחי’ מדה</div>
<div> תחתונה כנודע שאפילו גלגל חמה ממנה נתהווה ואם כן אף נשמתו ודבורו מקשר ושב אל בחי’ עפר ההוא</div>
<div> שהוא בחי’ הה’ כאמור:</div>
<div> וזהו וידבר משה אל ראשי המטות ראשי המטות נקראים האותיות שהן המנהיגין כאמור שהוא לשון דבור</div>
<div> המורה על הנהגה שהוא המשיך להן הדבור מדבור הקדום וזהו לבני ישראל לאמר להם על פי זה שזה הדבר</div>
<div> שמדברים ידעו אשר צוה ה’ שהוא יתברך המחיה הדבור ומצוה אותו ומדבק אותו אל אורו שהוא א”ס ב”ה</div>
<div> והוא כביכול המדבר הדיבורים ההם וע”כ איש כי ידוע נדר לה’ או השבע שבועה כנודע מס’ הזוהר נפש כי</div>
<div> תחטא תווהא הוא ושמעה קול אלה שמשביעין אותה קודם בואה לזה העולם לבלתי סור מדבריו של הבורא</div>
<div> ב”ה ותורתו וזהו זה הדבר אשר צוה ה’ כאמור שהוא דבר ה’ ממש ועכ”ז שאיש כי ידור נדר או השבע שבועה</div>
<div> שמושבע ועומד ע”כ אינו ראוי כי אם לאסור איסור שהוא לקשר עם נפשו שהוא הנפש חי’ שהוא רוח ממללא</div>
<div> כמאור ועל הוא לשון עם שיאסור ויקשר עם נפשו שהוא הדבור למעלה לאור א”ס ב”ה על ידי שלא יחל דברו</div>
<div> שלא יחלל הדבור הקבוע בפיו ככל היוצא מפניו יעשה דהיינו ככל היוצא מפיו של הבורא ב”ה כביכול שהיא</div>
<div> לכוונתו שידבק על ידי הדבור בו יתברך ולא יפסיקנו ממנו כן יעשה תמיד ואז טוב לו בזה ובבא ברוך ה’</div>
<div> לעולם אמן ואמן:</div>
<div> <strong>(מאור עיניים – מטות)</strong></div>
<div> </div>
<div>
<div> ועל כן אמר הכתוב קחו עמכם דברים שהוא בחינת הדבור הקדום שהוא הפועל השורה בכל הנבראים</div>
<div> והנפעלים שהוא בחי’ שכינתו יתברך השוכן בתחתונים כמבואר לעיל שמלמדינו הפסוק דעת את ה’ כי אחר</div>
<div> שזכה להיות בחי’ כסא לבורא ב”ה יקח הדיבורים שבכל דבר שבזה העולם ולא יסתכל על החיצוניות כי אם</div>
<div> על הדבור השוכן בנפעל ההוא להשיבו אל ה’ ולהעלותו לשרשו וגם הדיבורים הנקבעים בפיו שהוא גם כן</div>
<div> בחי’ האדנות השוכן בפה הישראלי השלם שמדבר (הדיבורים בדביקות אלקות להשיבן ולקשרן אל ה’:</div>
<div> וזהו קחו עמכם דברים ושובו אל ה’ כי הדיבורים של האומות הן דבור חיצוני וקליפות מצד שרשן אבל לא</div>
<div> כאלה חלק יעקב שדבורם הוא שכינתו יתברך ממש השוכן בפה הישראלי וכמ”ש בכתבים אדנ”י שפתי תפתח</div>
<div> בחי’ האדנות הוא המדבר הדבורים מפה האדם וכנודע זה אצלנו במקום אחר ועוד שבא למדריגה זו להיות</div>
<div> מסתכל בכל הדברים על הדבור האלקי המצומצם בדבר ההוא ומשיבו למעלה שהוא בחינה מלא כל הארץ</div>
<div> כבודו על ידי זה מחבר ומעלה כל מדריגות תחתונים לשורש הכל א”ס ב”ה ויש עלייה על ידו לכל הנבראים</div>
<div> וזהו אמרו אליו כל אמרו הוא מלשון חיבור ודביקות כמו אמרא שבשפת הבגד המחבר את הבגד וזהו אמרו</div>
<div> אליו כל פי’ תחברו אליו לה’ הנזכר בתחלת פסוק כל פי’ כל הדברים וכל זה על ידי ששבת אל ה’ עד שנעשה</div>
<div> אלקיך מתצמצם בתוכך מה שאין כן כשאינך במדריגה זו שלא נקברו התאוות וכח אש היסודי בך לראות על</div>
<div> התאוות חיצוניות שבכל דבר שבודאי אז אינך פועל זאת והבן ואז תשא עון כי זדונות ענשו לו כזכיות ויש</div>
<div> עליה גם כן לכל העונות שעשה מקודם וקח טוב כי כל זה על ידי שלקחת וקנית בתוכך הטוב שהוא הבורא</div>
<div> ב”ה שנקרא טוב כמ”ש (תהלים קמ”ח, ט’) טוב ה’ וגו’ שנעשית משכן לו יתברך שמו וכנ”ל:</div>
<div> ונודע שהנשמה קודם ירידתה לעולם הזה משביעין אותה תהי צדיק ואל תהי רשע ואפילו כל העולם אומרים</div>
<div> עליך שאתה צדיק הוי בעיניך כרשע כמאמר רז”ל ואגב נפרש אומרם הוי בעיניך כרשע דלכאורה קשה הלא</div>
<div> אין להחזיק עצמו לרשע מטעמים המבוארים בספרים אך דהאמת הוא שאין כוונת הש”ס שיחזיק את עצמו</div>
<div> לרשע אך עצה היעוצה לאדם השלם שיהיו מועטין בעיניו כל מעשיו ועבודתו לבורא ב”ה ושלא יחזיק טובה</div>
<div> לעצמו בעבודתו כי באמת מי הוא זה אשר פעל ועשה עבודת האל בשלימות גמור כי כל מה שהולך ממדריגה</div>
<div> למדריגה בעבודה רואה שאין עדיין שום התחלה שלימות ואף אם עושה אינו ראוי להחזיק טובה לעצמו כי</div>
<div> באמת החלק אלקי והחיות העליון השופע בתוכו הוא עושה הכל ואם יסתלק החיות נשאר גופו ועצמותיו כאבן</div>
<div> דומם וזה כוונת הש”ס אפילו כל העולם אומרים עליך צדיק אתה היה בעיניך כרשע פירש תצטער ע”ז השבח</div>
<div> שמשבחין אותך העולם כמו שהיית מצטער אם היו אומרים עליך שאתה רשע שבודאי היית מצטער על זה</div>
<div> כנודע הקורא לחבירו רשע יורד עמו עד לחייו כך תצטער ותשנא זה השבח שמשבחין ואומרים צדיק אתה</div>
<div> באמרך אני יודע האמת ממעשי ואף אם יש בהן מה הלא הוא אינו מצידי כאמור למעלה:</div>
<div> ונחזור לעניינינו שהנשמה קודם בואה לזה העולם משביעין אותה וע”כ צריך לקיים שבועתו והעיקר הוא</div>
<div> להיות במדריגה לחבר על ידי מעשיו כל הדבורים וכל מעשה העולם ששם גם כן צמצום בחי’ האדנות בחי’</div>
<div> הדבור ולקשרן לשרשן מקום שורש נשמתו שזאת היא עיקר כוונת שילוח האדם לזה העולם השפל על ידי</div>
<div> שהוא ממוצע בין עליונים ותחתונים מחומר וצורה שהצורה הוא מעולם העליון והחומר הוא מעולם התחתון</div>
<div> ועל ידי זה יוכל להיות סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שיעלו ויתקשרו על ידי מעשיו ודבורו כל</div>
<div> הדברים וכח הפועל שבהנפעלים לשרשן למעלה:</div>
<div> וזהו וידבר משה אל ראשי המטות שלימד את ראשי העם דעת להדריך את העם בזה הדרך שהוא העיקר והוא</div>
<div> זה לחבר אלו דברים ודיבורים בחי’ אדנות השוכן בתחתונים למעלה וזהו מאמר הפסוק זה הדבר פי’ לחבר</div>
<div> בחי’ ז”ה ובחי’ דב”ר יחד כנודע שבחי’ ז”ה הוא עלמא דדכורא וכמ”ש (שמות ט”ו, ב’) זה אלי וגו’ וצריך</div>
<div> לחבר אליו למעלה בחי’ דב”ר שהוא הדבור והאדנות השוכן בתחתונים וזהו זה הדבר אשר צוה ה’ לאמר פירש</div>
<div> לחבר ומפרש בפסוק כי למה שאיש כי ידור נדר או השבע שבועה שכל איש ואיש מושבע ועומד מהר ה’ קודם</div>
<div> רדתו לזה העולם ועיקר השב לאסור איסר על נפשו שעל ידי נפשו שיקשרה בכל מעשיו לשרשה למעלה</div>
<div> יקשר ויחבר גם כן הכח האלקי המצומצם במעשה ההוא וזהו לאסור פירש לחבר ולקשר כי אסור הוא לשון</div>
<div> קישור כי תרגום מאלמים אלומים הוא מאסרים איסרין וצריך לאסור שהוא לחבר ולקשר כל החיבורים של</div>
<div> כל המעשים ודיבורים על נפשו פי’ עם נפשו על ידי שיקשר את נפשו למעלה בשעת המעשה יחבר גם כן הכח</div>
<div> האלקי המלובש שם שהוא דבר ה’ הקדום שעל ידו נברא זאת המעשה או הדבר ויראה שלא יחל דברו של</div>
<div> הבורא ב”ה לעשותו חולין לבלתי העלותו למעלה לקדושתו יתברך ח”ו רק ככל היוצא מפיו יתברך כמו</div>
<div> שבשעת יציאת הכח והדבור הקדום מפה העליון קדושתו יתברך יצא ממקור עליון קדוש ונורא כך יעשה ויתקן</div>
<div> בעת שעושה שום דבר להגביה הדבר ההוא באמצעות נפשו לשרשו העליון לבלתי חללו ח”ו רק להכניסו</div>
<div> </div>
<div>
<div> לקדושה וכן בעת דבורו של תורה ותפלה יקשרן גם כן לשרשן על ידי שיאמין שהדבור הקדום בחי’ האדנות</div>
<div> הוא המדבר ומפיו והבן. ברוך ה’ לעולם אמן ואמן:</div>
<div> <strong>(מאור עיניים – מטות)</strong></div>
<div> ולהבינך איזו הוא דעת שממשיכו לעולם התענוג הוא כי נודע מ”ש הנביא (ישעיה נ”ח, י”ד) כי פי ה’ דיבר</div>
<div> שצריך כל א’ המדבר דברי תורה ותפלה אחר שבא בשער היראה שקיבל עליו עול יראתו יתברך על עצמו</div>
<div> צריך לידע ולהאמין כי פיו המדבר הדבורים הוא ממש פיו יתברך שהוא חלק ה’ ממש האדנות השוכן בתוך כל</div>
<div> אדם מישראל השלם הוא שמדבר הדבורים בכח החלק האלקי וכמ”ש (תהלים נ”א, י”ז) אדני שפתי תפתח</div>
<div> שהוא עולם הדבור המצומצם בתוך פה האדם כמבואר אצלנו במקום אחר ואחר שידע זה באמונה גמורה מיד</div>
<div> יבוא לו תענוג גדול כי זה הידיעה הוא הדעת השלם המביאו לידי תענוג הרוחני ונתרחבו מוחין שלו ונתאחד</div>
<div> על ידי הדעת היראה שקבל עליו מתחלה בעולם התענוג.</div>
<div> <strong>(מאור עיניים – דברים)</strong></div>
<div> וכל הנ”ל אינו בא כי אם על ידי הדעת שיהא לו דעת זה שכל הכח שיש לו הן לעשות מעשה ולדבר שום דבור</div>
<div> הכל הוא על ידי החיות שנותנין לו מלמעלה שבלעדו לא יכול לזוז בשום אבר מאבריו והדבורים הם נשפעים</div>
<div> לו מלמעלה מעולם הדבור ונתצמצמו בפיו של האדם כמ”ש קבען בפה וכמו שאמר הכתוב (תהלים נ”א, י”ז)</div>
<div> אדנ”י שפתי תפתח וכמו שאמר האר”י ז”ל הכוונה כי האדנות שהוא עולם הדבור הוא מדבר בתוך פה האדם</div>
<div> וכמו שמבואר אצלנו באריכות במקום אחר שהוא בחי’ שכינתו ששוכן בתוכינו כמ”ש בכל מקום שגלו שכינה</div>
<div> עמהם שהכח הדבור העליון הוא עמהם תמיד בכל גלותם שכל זאת נחמתם בעניים בגלות המר הזה כי מיד</div>
<div> שרוצה האדם יוכל לקרב את עצמו על ידי טוב דעתו ודביקותו לבורא יתברך על ידי הדבור שנקבע בפיו</div>
<div> כשהוא מיחד לבבו עם הדבור בכדי שלא יהיה פירוד בתוך לבבו כאמור שיהא בשני היצרים ביצר טוב וביצר</div>
<div> הרע באופן שהלב פניו מן הרע שיהא המיתוק גבורות בחסדים כנ”ל ועל ידי זה יוכל לבטל כל גזירות רעות</div>
<div> ודינים ח”ו שבאין על העולם כמ”ש רז”ל צדיק מושל ביראת אלקים מי מושל בי צדיק ב”י דייקא על ידי</div>
<div> השראת הבורא ב”ה בתוכו שנמתקו הגבורות ממילא נתקן דבור שלו שהוא מכניס אורו א”ס ב”ה בהדבורים</div>
<div> ונעשה למעלה גם כן כך שנמתקו הדינים בעולם הדין שהוא אדנ”י דינא דמלכותא דינא ונתייחד עולם הדבור</div>
<div> כנודע שהבורא ב”ה מצמצם את עצמו מעילה לעלול בעשרה שכליים ואורות עליונים עד עולם הדבור שהוא</div>
<div> האדנות המנהג עולמו בחסד כשאין בני העולם נפרדין בדבורן ובכל מעשיהן ממנו יתברך מתפשטת רחמנותו</div>
<div> מעילה לעלול בהשתלשלות מעולם לעולם על ידי עשרה שכליים כאמור לעולם הדיבור שהוא אדנ”י הארץ</div>
<div> ונעשה ההנהגה ברחמנות.</div>
<div> <strong>(מאור עיניים – ואתחנן)</strong></div>
</p></div>
</p></div>
</p></div>
</p></div>