אמתטריקס

<div style="text-align: right;"> <div> <u><strong>בחירה</strong></u></div> <div> <u>פרשת בא מאור עיניים </u></div> <div> הקושיא מפורסמת שזכרו המפרשים איך נוטל ממנו הבחירה שהיה ראוי להיות חפשית. ועל פי דרכינו נשים</div> <div> לב לדקדק מלת אלה באמרו למען שתי אותותי אלה בקרבו הוא כאלו מורה באצבע על האותות שאלה הם</div> <div> אשר לנגד עיניו ובאמת לא למראה עיניו היה אמנם ענין יציאת מצרים שהיה הדעת בגלות אצל פרעה והוא כי</div> <div> העם אפילו בני ישראל לא ידעו את ה’ אף על פי שהיה להם בקבלה מפי אבותיהם הקדושים אבות העולם מכל</div> <div> מקום בעבור שהיו דור רביעי נשכח מהם הדעת האמיתי שעליו אמר דוד המלך עליו השלום לשלמה בנו (דברי</div> <div> הימים – א כ”ח, ט’) דע את אלהי אביך וזהו עיקר הגלות שהיה דעת בגלות במצרים ולכן אמר פרעה הרשע מי</div> <div> ה’ וגו’ שכפר בעיקר שלא האמין רק בכשפים שהיה מכשף גדול ולא ידע את ה’ כי אין מלבדו כתיב ואפילו</div> <div> כשפים שמכחישים פמליא של מעלה אין להם יכולת לפעול בלתי רצון השם יתברך כמבואר בש”ם במעשה</div> <div> ברבי חנינא בן דוסא ולכן כשרצה השם יתברך לגאול את עמו בני ישראל ממצרים שיהיה להם הדעת האמיתי</div> <div> ולהורות כי ה’ הוא האלהים שהוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכחות כולם אמר למען שתי אותותי אלה בקרבו</div> <div> בעבור שהוא כפר בעיקר בשביל חסרון געת ואמר מי ה’ אצרף אותותי אלה בקרבו כלומר שהיה אצלו בגלות</div> <div> ועל ידי זה הצירוף יהיה תיבת אלהים בשלימות ויודע כי ה’ הוא האלהים הוא התקיף ובעל היכולת ואין עוד</div> <div> מלבדו ואפילו כשפים כאמור:</div> <div> ובזה יבואר קושית המפרשים הנ”ל כי הנה עיקר הבחירה הוא שאמר הכתוב (דברים ל’, ט”ו) ראה נתתי</div> <div> לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו’ ובחרת בחיים (שם, י”ט) ובמה יבחר אדם הטוב מן הרע אם לא בדעת</div> <div> כשיהיה לו לאדם דעת להבחין בין טוב לרע אז יוכל לבחור בטוב ולמאוס ברע והנה בגלות מצרים היה הדעת</div> <div> בגלות כאמור ולא היה אז הבחירה השלימה בדעת השלם כי זהו עיקר יציאת מצרים שיצא הדעת מהגלות</div> <div> ויכול להיות הבחירה בדעת משאל כן בגלות כשהיה אצלו במצרים הדעת אז גם הבחירה לא היה יכולה להיות</div> <div> ואם כן לא נטלו מפרעה הבחירה כלל שהרי לא היתה עדיין הבחירה כנ”ל שהרי נתהוה אחר כך בצאתם</div> <div> ממצרים ויצא הדעת מן הגלות אז היה על מה לחול הבחירה כאמור:</div> <div> ועם זה יתבאר עוד קושית הרמב”ם והוא מבואר בזוהר חדש בשם קדמאי על ענין הבחירה שניתן לאדם</div> <div> חפשית וידיעת השם יתברך איך יוכל להיות שניהם כאחד:</div> <div> אך אמנם הנה כאשר אמרנו כי עיקר הבחירה הוא בדעת כשידע אדם את ה’ בדעת שלם אז יש שכיכות</div> <div> לבחירה מה שאין כן בלא דעת אין שייכות לבחירה ובהיות כן הבחירה והידיעה הכל אחד כי במה בוחר האדם</div> <div> הלא בדעת והדעת של השם יתברך הוא הבחירה אם כן זהו עצם ידיעת הבורא ברוך הוא שהוא יודע הבחירה</div> <div> ואינם ענינים סותרים זה את זה רק הכל אחד כנ”ל והבן:</div> <div> אמנם מה שמבואר בש”ס אין אדם עובר עבירה אם כן נכנס בו רוח שטות הוא על ענין אחר כי הלא ידוע מה</div> <div> שאמר הכתוב וצדיק באמונתו יחיה כי לפעמים אדם נופל מהדעת והוא דרך נסיון מהבורא יתברך שנוטלין</div> <div> ממנו הדעת לראות היעמוד בדרכי ה’ ואף על פי כן יאחז צדיק דרכו באמונתו ואף על פי שנוטלין ממנו הדעת</div> <div> מכל מקום הולך ומתחזק בדרכי ה’ משאל כן אם אין לו האמונה אז כשנופל מהדעת ונכנס בו רוח שטות יוכל</div> <div> לעבור עבירה ח”ו ולזה כוונו רז”ל באמרם אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות רצה לומר</div> <div> שנופל מהדעת דרך נסיון אך בגלות מצרים לא היה הדעת אצלם כלל ולא היה אז שייכות לבחירה כאמור וזהו</div> <div> לפי שהיה הדעת בקטנות רצה לומר שהיו בדעת כמו קטן שאין לו דעת ולכן אמרו בש”ם קטן אין לו מחשבה</div> <div> וזה שאמר הכתוב עוד ולמען תספר וגו’ את אשר התעללתי במצרים מלשון עולל ויונק כמו אשר התקטנתי</div> <div> במצרים רצה לומר שהיה הדעת בקטנות במצרים ואחר זה אמר וידעתם כי אני ה’ רצה לומר שיהיה להם</div> <div> הדעת השלם בצאתם ממצרים לידע את ה’ בדעת:</div> <div> (מאור עיניים – בוא)</div> <div> לכן מן הפשוט תבין במושכלות גם כן עד”ז כי הקשו הקדמונים ומכללם הרמב”ם ז”ל, שכיון שהכל צפוי וגלוי</div> <div> לו יתברך שהו מביט סוף דבר מראשיתו,ואם כן בשעת יצירת האדם מביט מה שיהיה צדיק או רשע וידיעתו</div> <div> בוודאי לא ישונה ואם כן איך הרשות נתונה לאדם להיות לו בחירה לטוב ורע מאחר שגזרה כבר ידיעתו</div> <div> יתברך איך יהיה ולא ישונה אך הענין הוא דנודע מהות הבחירה של טוב ורע הוא מצד שבירת הכלים שהיה</div> <div> הוא יתברך בונה עולמות ומחריבן, שהוא סוד</div> <div> <div> שבירת הכלים שהן העולמות הנז’, ועל ידי זה נפלו מן המדות העליונות הקדושות בשבירה, שנעשה תערובות</div> <div> טוב ורע ועל ידי זה נעשה בחירה לבחור אחד משני דרכים שירצה, בכדי שיהא שכר ועונש, כי בלא זה לא</div> <div> היה תענוג לו יתברך מן עבודת התחתונים בני ישראל, כי כל עיקר תענוג הבורא יתברך שמו ובריאותו</div> <div> העולמות, הוא בשביל ישראל שיתענג על ידי עבודתם שיעבדו אותו אף שהן קרוצי חומר בתערובות טוב ורע,</div> <div> אבל אם לא היה הרע, לא היה להם שום התעלות על המלאכים וכל צבא מעלה העובדין אותו, מאחר שאין</div> <div> ביניהם רע כלל.</div> <div> ונודע כי הסיבה המביא להבחירה לבחור דרך א’ מטוב ורע הוא על ידי הדעת, כי אם אין דעת הבדלה מנין כמו</div> <div> שמצינו בגמרא מפני מה תקנו הבדלה בחונן הדעת וכו’, ועל ידי הדעת בוחר כל א’ לפי דעתו כמו שמטהו</div> <div> הדעת שלו, לא’ מן הקצוות או להיות מצוע בדרך הממוצע בתערובות טוב ורע, ואם כן הדעת הוא עיקר</div> <div> הבחירה מאחר ששרשה ממנו. ונודע שהדעת הוא אחד ממדותיו של הקב”ה שיש לו שורש למעלה בדעת</div> <div> העליון, אך כל אחד לפי מה שהוא אדם כך אצלו הדעת שלו, ויש א’ שהדעת שלו גם כן בשבירה וצריך</div> <div> להתאמץ לעלות מן הדעת לשורשו של הדעת דעת העליון, שהוא (דברי הימים-א כ”ח, ט’) דע את את אלהי</div> <div> אביך ועבדהו, כדי לזכות לדעת גדול שהוא בחי’ משה כנודע. וכמו כן בכל המדות שהן בשבירה, יראה על</div> <div> השורש מאין שרשו, ויגביה גם כן לשרשו לעשות אחדות אחד, כגון אם יבא לו איזה אהבה רעה יחשוב הלא</div> <div> זה נפלא מעולם האהבה הקדוש, ועל ידי זה יעבוד ה’ באהבה בהתעוררות המדה בקרבו ויתחיל לאהוב אהבה</div> <div> חזקה אותו יתברך, וע”כ נופל הרע, והטוב נברר בשרשו בעולם האהבה.</div> <div> כמו שאמר הבעש”ט נבג”ע על פסוק (ויקרא כ’, י”ז) ואיש אשר יקח את אחותו חסד הוא וגו’, כי זה האהבה</div> <div> של העריות, חסד הוא, מעולם החסד שהוא עולם האהבה האלהות היא נטולה, וצריך אתה לברור מן הרע</div> <div> ולקשרה אל השורש כנ”ל, ואל למשוך אחר הרע שבתוכו וכן בכל המדות גם כן עיקר העבודות הוא כך, שעל</div> <div> זה מצפה משיח צדקינו שנבא לזו המדריגה לברר ניצוצות הנ”ל, שזהו סוד הבירור לברר הטוב מן הרע</div> <div> שמלובש בו על ידי השבירה, וכל זה א”א כי אם על ידי הדעת שאז יודע ליתן לעצמו עצה ותשועה לברורין</div> <div> הנ”ל, וכל זה מבואר אצלנו כבר במקום אחר.</div> <div> ואם כן ידיעת הבורא ב”ה הוא בחי’ דעת, שמשם גם כן הוא השתלשלות הדעת לכל בר ישראל, ונמצא כי</div> <div> הדעת הוא הבחירה, ונמצא אין מקום לקושיא הנ”ל, כי באמת הבחירה אינו בהיפך מידיעתו של הבורא ב”ה</div> <div> וב”ש שהוא ממש שורש הבחירה, וידיעתו של הבורא יתברך הוא בחי’ בחירה שהיא גם כן על ידי ידיעתו</div> <div> יתברך ששוכן בהאדם, ועל ידי הוא הבחירה לבחור טוב מרע ולעשות הבדלה במדות הנפולות לברר מהן</div> <div> הטוב ולהביאו לשורש כאמור כי באמת מצדו יתברך לא יבצר כי הנותן הדעת שבו יברר האדם המדות אך</div> <div> מצד האדם הוא המניעה שנמשך אחר הרע שמעורב בו ואם כן אין שינוי בידיעתו יתברך ח”ו רק שיש אדם</div> <div> שאינו פועל בהדעת כלום מחמת שנופל ח”ו לצד הרע והבן. זה הכלל העולה כי כך גם כן גזרה ידיעתו יתברך</div> <div> שעל ידי הדעת העליון אם יאחז בו וירצה לפעול בו יפעול בודאי לברר המדות כאמור והוא ממש בחינת</div> <div> הבחירה.</div> <div> וזהו שרצו ישראל השיג הדעת הגדול במושכלות בחי’ ארץ ישראל העליונה, לתור את הארץ העליונה עם כל</div> <div> מדותיהן וכחותיהן הפנימים, ולהשיג בחי’ משה שהוא הדעת הגדול, לידע מוצאות ומובאות איזה דרך ילכו</div> <div> לארץ העליונה, שהוא ע”ד האמור שבכל הדברים ישיגו לברר הפנימית ולהביאן לשרשן למדות עליונות. אך</div> <div> יש אותן שנכשלים בזה מחמת שאין להם היראה מקודם ובאין לידי כפירה ח”ו, שאומרים שא”א לבירור</div> <div> כנ”ל, כי הרע הוא ממש רע וא”א להוציא ולהריק בחי’ כלים הנ”ל מהטוב, כמו הרשעים הגמורים ר”ל, לכן</div> <div> צריך לזה מקודם אמונה ויראה ממנו יתברך, וקבלת ידיעת בית רבו לידע איזה דרך ישכון אור.</div> <div> וזהו שלח לך לדעתך, ר”ל בכדי להשיג בחינת דעתך שהוא בחי’ משה, בודאי שלח לך כל כחותיך הפנימי</div> <div> ושכלך להשיג במושכלות כאמור, וזהו וכי אדם בורר חלק רע לעצמו, כי על ידי שבא לבחי’ שנקרא לדעתך</div> <div> בודאי שבורר הטוב ודוחה הרע והבן. אך איני מצוה לך, ר”ל שאגזור שיהיה דוקא כך שלא ישונה, רק אם</div> <div> תרצה שלח, לפי שזה הוא שהנחתי לאדם בבחירה, כמו שנאמר (דברים ל’, ט”ו) ראה נתתי לפניך היום את</div> <div> החיים ואת הטוב גו’, ואם היתה הגזירה שיהיה כפי רצון האל יתברך לא היתה נחשב לבחירה,כי באמת אם</div> <div> היה חפץ הבורא יתברך, היה מצוה שיהיה דוקא כך כולו טוב ולא היה שום בחי’ רע בעולם, כי בחי’ צווי זה</div> <div> הוא אלו רצה הבורא יתברך היה האדם מוכרח לעשות טוב, והיה זה בחי’ צווי שצוה וגזר האל שיהיה דוקא</div> <div> ההכרח לעשות טוב, באופן שלא יהיה בחירה, אך שהוא יתברך לא רצה לצוות ולגזור שיה דוקא כך שיהיה</div> <div> <div> עשיית הטוב הכרחי, לכן הניח זה לבחירה שאם יחפוץ לעשות רע יעשה, כמ”ש פותחין לו, ואינו מוכרח דוקא</div> <div> להטיב, אף שצוה יתברך ובחרת בחיים, מכל מקום אין זה בחי’ צווי ממש האמור, שאנו אומרים בו שהוא</div> <div> נתינת עצה, ולא גזירה הכרחית שלא יהיה לאדם ברירה אחרת, ובחי’ צווי זה לא צוה הבורא יתברך שיהא</div> <div> בחי’ צווי הכרחי, רק שהניח זה בבחירה שאם לא ירצה לשמוע אל עצתו יוכל לעשות ההיפך, וזהו אם תרצה</div> <div> שלח.</div> <div> וזהו סתור שסתר מעשיו של הקב”ה, כי אותן האומרים שבלתי אפשרי להוציא טוב מרע כאמור, אם כן סותר</div> <div> מעשיו של הקב”ה שנעשה העולם מעורב טוב ורע, ונתן הבחירה בכדי שיהיו בונין</div> <div> הסתירה שהיא בשבירה, שלכך נקראו תלמידי חכמים בונים כמאמר וכל בניך אל תיקרי בניך אלא בוניך וכו’,</div> <div> והן סותרין שנאמר ח”ו בבחי’ סתירה. וכן נמי מ”ש שעשה שונאו של הקב”ה מך, הוא גם כן על דרך זה ח”ו</div> <div> שאוצרות מלכו של עולם הן נפולין ואינו מגביהן וכו’. נחבי שהחביא דבריו של הקב”ה שהחביאן בסתר</div> <div> המדריגה ח”ו שישארו שם ח”ו. ופסי שפסע על מדותיו של הקב”ה שפוסע ח”ו על דברים העומדים ברומו של</div> <div> עולם שרשן והוא פוסע ח”ו על המדות הנפולין ואינו מגביהן. וזהו אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו</div> <div> משם ח”ו, שהרשעים אומרים שאין צורך ויכולת להוציא ולהריק בחי’ כלים שבשבירה והבן. אך האמת הוא</div> <div> שצריך האדם ליתן עיניו ולבו וכל שכלו לעשות כנ”ל, כי זהו כל עיקר מגמתינו ועבודתינו לברר הטוב</div> <div> ולהביאו לשורש העליון ולקשרו בו יתברך שמו ויתעלה זכרו אמן נצח סלה ועד:</div> <div> (מאור עיניים – בהעלותך)</div> <div> בחירה חופשית</div> <div> א. כבר זכרנו היות האדם אותה הברייה הנבראת לידבק בו יתברך, והיא המוטלת בין השלמות והחסרונות,</div> <div> והיכולת בידו לקנות השלמות. ואולם צריך שיהיה זה בבחירתו ורצונו. כי אלו היה מוכרח במעשיו להיות</div> <div> בוחר על כל פנים בשלמות, לא היה נקרא באמת בעל שלמותו, כי איננו בעליו, כיון שהוכרח מאחר לקנותו,</div> <div> והמקנהו הוא בעל שלמותו, ולא הייתה הכוונה העליונה מתקיימת.</div> <div> על כן הוכרח שיונח הדבר לבחירתו, שתהיה נטייתו שקולה לשני הצדדין ולא מוכרחת לאחד מהם, ויהיה בו</div> <div> כוח הבחירה לבחור בדעת ובחפץ באיזה מהם שירצה, והיכולת גם כן בידו לקנות איזה מהם שירצה. על כן</div> <div> נברא האדם ביצר טוב ויצר רע, והבחירה בידו להטות עצמו לצד שהוא רוצה.</div> <div> מאבק בין הגוף והנשמה</div> <div> ב. ואולם להיות הדבר הזה נשלם כראוי, גזרה החכמה העליונה שיהיה האדם מורכב משני הפכים, דהיינו</div> <div> מנשמה שכלית וזכה, וגוף ארציי ועכור, שכל אחד מהם יטה בטבע לצדו. דהיינו: הגוף לחומריות והנשמה</div> <div> לשכליות, ותמצא ביניהם מלחמה, באופן שאם תגבר הנשמה, תתעלה היא ותעלה הגוף עמה, ויהיה אותו האדם</div> <div> המשתלם בשלמות המעותד, ואם יניח האדם שינצח בו החומר, הנה ישפל הגוף ותשפל נשמתו עמו, ויהיה</div> <div> אותו האדם בלתי הגון לשלמות, ונדחה ממנו ח”ו.</div> <div> ולאדם הזה יכולת להשפיל חומרו לפני שכלו ונשמתו, ולקנות שלמותו כמו שביארנו.</div> <div> עולם הזה ועולם הבא</div> <div> ג. ואמנם גזר טובו יתברך, שיהיה גבול להשתדלות הזה המצטרך לאדם להשיג השלמות, וכשהשלים</div> <div> השתדלותו ישיג שלמותו וינוח בהנאתו לנצח נצחים. על כן הוחקו לו שני זמנים: אחד זמן העבודה, ואחד זמן</div> <div> קיבול השכר.</div> <div> ואולם מידת הטוב מרובה, שהעבודה יש לה זמן מחוקק, כמו שגזרה חכמתו יתברך היותו נאות לזה, וקיבול</div> <div> השכר אין לו תכלית, אלא לנצח נצחים הוא מתענג והולך בשלמות אשר קנה לו.</div> <div> (דרך ה’ – חלק א פרק א)</div> </p></div> <div>  </div> </p></div> </p></div>

מקורות- פרק ז’