אמתטריקס

<div style="text-align: right;"> <strong><u>פגם היישות</u></strong></div> <div style="text-align: right;"> <u>חוקת – פגם היישות</u></div> <div style="text-align: right;"> <u>טהרת פרה ארומה</u></div> <div style="text-align: right;"> זאת חקת התורה אשר צוה ה’ לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה וגו’. יש</div> <div style="text-align: right;"> לבאר עצם ענין חוקת הפרה המטהרת טמאים, שאמנם חוק הוא ואין להשיג הטעם אך י”ל ענינה ע”ד העבודה.</div> <div style="text-align: right;"> וברש”י מביא מיסודו של ר’ משה הדרשן, משל לבן שפחה שטינף פלטין, אמרו תבוא אמו ותקנח צואת בנה,</div> <div style="text-align: right;"> כך תבוא פרה ותכפר על העגל. וצ”ב דלכאורה הר”ז דיני טומאה וטהרה ומה ענינם אצל כפרה. עוד יש לעמוד</div> <div style="text-align: right;"> על הדיוקים בפרשה, מה שעמדו המפרשים על לשון הכתוב וידבר ה’ אל משה ואל אהרן לאמר זאת הקת</div> <div style="text-align: right;"> התורה אשר צוה ה’ לאמר וגו’, שנזכר כאן ב’ פעמים לאמר. כן צ”ב מד”כ ויקחו אליך, דפירש”י לעולם היא</div> <div style="text-align: right;"> נקראת על שמך פרה שעשה משה, מדוע מצות פרה אדומה במיוחד מתייחסת אל משה, הלא כל המצוות ניתנו</div> <div style="text-align: right;"> ע”י משה רבינו ולמה דוקא מצות פרה נקראת על שמו של משה. וכעין זה צ”ב בהא דהתורה בכללותה</div> <div style="text-align: right;"> מתיחסת על משה ונקראת על שמו, כמד”כ זכרו תורת משה, והלא התורה ניתנה מאת ה’ ומשה היה רק שליח</div> <div style="text-align: right;"> ומדוע היא מתיחסת על שמו.</div> <div style="text-align: right;"> ולהלן על הכתוב זאת התורה אדם כי ימות באהל, דרשו חז”ל (ברכות סג:) אין דברי תורה מתקיימין</div> <div style="text-align: right;"> אלא במי שממית עצמו עליה. וצ”ב למה נאמר ענין זה דוקא בפרשת פרה אדומה ובמה הוא קשור לה, מה זה</div> <div style="text-align: right;"> שייך אצל עניני טהרה. ובעצם הדבר יש לבאר מדוע לא נמנה ענין זה במ”ח דברים שהתורה נקנית בהם</div> <div style="text-align: right;"> (אבות פ”ו), הרי זה ענין עיקרי מאד בקנין התורה, שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה.</div> <div style="text-align: right;"> וי”ל הענין דהנה מובא בספה”ק כי תכלית כל התורה והמצוות היא הדבקות בה’, וכמו שנתבאר</div> <div style="text-align: right;"> בספרי תלמידי הבעש”ט, ועוד קודם לכן ברמת”ל ובאבן עזרא, שנשמת כל התורה היא הדבקות בה’. וכפי</div> <div style="text-align: right;"> שבזוה”ק (ח”ב פב:) נאמר שתרי”ג מצוות הן תרי”ג עיטין, דהיינו שהינם עצות להשיג הדבקות בה’. ואיתא</div> <div style="text-align: right;"> <div> מהבעש”ט הק’ ותלמידיו עה”פ אנכי עומד בין ה’ וביניכם, שהאנוכיות שבאדם עומדת כמחיצה של ברזל</div> <div> המפרדת בין יהודי להקב”ה. והיינו שהאנוכיות והישות שבאדם הם הכנגד הגדול ביותר לדבקות בה’ תכלית</div> <div> התורה והמצוות. והאנוכיות והישות הם גם השורש של ג’ הדברים המוציאין את האדם מן העולם הקנאה</div> <div> התאוה והכבוד, שהמקור לקנאה הוא אנוכיות וישות, וכן מקור התאוה ושורש הכבוד הכל נובע מן האנוכיות</div> <div> והישות שבאדם, וכך כל שאר המדות הרעות שרשם ומקורם המה האנוכיות והישות. ועד כדי כך מרחיקה</div> <div> הישות את האדם מהקב”ה, כדאיתא בגמ’ (סוטה ה.) שהקב”ה אומר על המתגאה אין אני והוא יכולים לדור</div> <div> כאחד, וכן אמרו המתגאה כאילו עובד ע”ז. ואם כל התורה והמצוות הם עצות להביא לדבקות בה’, הרי</div> <div> הישות מרחיקה את האדם מקיום המצוה היסודית של ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל</div> <div> מאדך, כדאיתא בספה”ק שאהבת ישראל מביאה לאהבת ה’, ומי שאינו אוהב את הזולת אינו יכול לאהוב את</div> <div> השי”ת, והיינו כי מי שכל מעייניו נתונים להשביע את רצון עצמו שוב אינו פנוי לאהבת הזולת ואהבת השי”ת.</div> <div> והרי אלו ב’ הפכים המנגדים זה לזה, התורה והמצוות תכליתם להביא את יהודי לדבקות בה’, ואילו האנוכיות</div> <div> והישות מרחיקים אותו מדבקות בה’. וזהו ביאור מאמר הרה”ק רמ”מ מויטבסק זי”ע שכל הנאה גשמית שיש</div> <div> ליהודי הר”ז נרגן מפריד אלוף, שמפריד בין יהודי להשי”ת.</div> <div> וזהו ענין פרשת פרה אדומה. כמד”כ זאת חוקת התורה, ועמדו ע”ז המפרשים שהתורה קוראת</div> <div> לפרשת פרה אדומה חוקת התורה דמשמעו שהיא חוקת כל התורה, שלא מצינו לשון כזה בפרשיות אחרות.</div> <div> והבי’ בזה, דהנה ענין טומאת מת הוא, שכל עוד יהודי חי יש בו הלק אלו’ ממעל שעל ידו הוא דבוק בהשי”ת,</div> <div> ואין כהות הטומאה יכולים לשרות עליו, אבל במותו מסתלקת נשמתו ונשאר הק הגוף החומרי ומעתה כבר אין</div> <div> לו שום דביקות בהשי”ת, ע”כ שורה עליו טומאה גדולה מאד, וכל מי שרק בא במגע עמו נטמא מטומאתו.</div> <div> והנה המקור לכל כתות הסט”א והטומאה היא הישות והחומריות שבאדם, שזה מרחיק אותו מדביקות בהשי”ת</div> <div> ואז יש מקום להשראת הטומאה עליו. והתיקון לזה הוא ע”י שריפת הפרה, כדאיתא שפרה מורה על דינים</div> <div> ואדומה מורה על ריבוי הדינים ותוקפם, והיינו כי פרה מורה על חומריות וישות, ואדומה הוא ריבוי החומריות</div> <div> כדאיתא מהתיד”א בנחל קדומים, שזה שורש הדינים, וכח הטהרה של אפר פרה הוא ע”י ושרף את הפרה,</div> <div> היינו ביטול הישות וביעורה. וכמש”נ להלן ולקת הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל תוך שריפת</div> <div> הפרה, ואחז”ל אם גבה לבו כארז ישפיל את עצמו כאזוב וכשני תולעת. זהו כל ענינה של טהרת פרה</div> <div> אדומה, אם גבה לבו כארז, שזה המקור להשראת כתות הסט”א והטומאה, ישפיל עצמו כאזוב ושני תולעת,</div> <div> יבער ויבטל את הישות שלו ואז יוכל לשוב ולהגיע לדביקות בהשי”ת שזה שורש הטהרה. שהרי כל הטומאה</div> <div> היא מחמת ‘ שנתנתק מהשי”ת, כמו שנתבאר דטומאת מת היא ( ג”כ מחמת שניטל ממנו החלק אלו’ ממעל, וכל</div> <div> זה נובע מן הישות שגבה לבו כארז שמחמת זה נתרחק מהשי”ת, והעצה לזה היא ע”י פרה אדומה שכל ענינה</div> <div> הוא ביטול הישות, וכל מעשי הפרה מכוונים לענין ביטול הישות המביא לדביקות בהשי”ת.</div> <div> וזה גם בי’ מה שכתב רש”י בשם רבי משה הדרשן שפרה אדומה היא כפרה על</div> <div> מעשה העגל, תבוא אמו ותקנת צואת בנה, והוא תמוה שהרי מעשה הפרה היה כדי לטהר הטמאים ומה ענינו</div> <div> אצל כפרה, אלא הבי’ כי גם חטא העגל נבע בעיקר מפגם הישות, כמד”כ כי זה האיש משה לא ידענו</div> <div> מה היה לו, היינו שמשה רבינו הוא בבחי’ מה, וכדכתיב ונחנו מה, וכמו שהעידה עליו התורה והאיש</div> <div> משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, שהיה בתגלית האין והאפס. ולכן נקראת התורה על שמו,</div> <div> תורת משה, מפני שהוא היה במדרגה זו של ביטול הישות המביאה לתכלית התורה, וע”ז אמרו כי זה</div> <div> האיש משה לא ידענו מה היה לו, כל כולו בבהי’ מה, ואילו ישראל ובמיוהד הערב רב רצו הנהגה של ישות;</div> <div> ורצו שגם הרוחניות תהיה בד בבד עם ישות. וזהו מש”נ שם, ויקח את העגל אשר עשו וישרוף באש ויטחן עד</div> <div> אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל, היינו שביער ושרף באש את הישות שהיא שורש חטא העגל,</div> <div> שהאש של קדושה שורפת ומבערת את כל עניני הישות והחומריות. וזהו ענין תבא אמו ותקנה צואת בנה,</div> <div> שהפרה היא תיקון לחטא העגל, וכשם שבעגל נאמר וישרוף אותו באש כך גם בפרה נאמר ושרף את הפרה,</div> <div> מכיון שהישות היא הכה המנגד ביותר לקדושה ע”כ צריכים לשרוף ולבער זאת באש קודש. וע”ז נאמר זאת</div> <div> חוקת התורה, שהיא באמת חוקת כל התורה, שכן כל התורה והמצוות תכליתם להביא ולקרב יהודי להשי”ת</div> <div> להתדבק בו ית’, והטומאה היא בבהי’ זה לעומת זה, והעצה היא ושרף את הפרה, ואם הגביה עצמו כארז</div> <div> ישפיל עצמו כאזוב וכשני תולעת, שילחם בזה לבטל ולבער את הישות.</div> <div> ואת”כ נאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל. לאחר שאמר זאת חקת התורה, שתכלית כל</div> <div> התורה כולה היא הדבקות בה’, והדרך להגיע לזה היא שישפיל ויכניע את הישות, נתנה התוה”ק עוד עצה לזה,</div> <div> זאת התורה, את כה התורה, וכמאהז”ל (קידושין ל:) בראתי יצה”ר בראתי לו תורה תבלין, שכה התורה הוא</div> <div> <div> התבלין המביא יהודי לדבקות בה’, בראתי יצה”ר היינו הישות שהיא היצר לב האדם רע מנעוריו, השורש</div> <div> פורה ראש ולענה שבאדם, וכנגד זה בראתי לו תורה תבלין. אך באיזו תורה הדברים אמורים, זאת התורה</div> <div> אדם כי ימות באהל, שאין דברי תורה מתקיימין להגיע לתכלית התורה לדבקות בה’, אלא במי שממית עצמו</div> <div> עליה, שממית ומבטל את העצמיות והישות שלו. רק ע”י שממית את עצמיותו וישותו יכול להשיג את הכת</div> <div> הסגולי של התורה המסייעת להגיע לדבקות בה’. ומבואר בזה מדוע לא נמנה ענין ממית עצמו עליה בין המ”ח</div> <div> דברים שהתורה נקנית בהם, כי ע”פ משנ”ת שממית עצמו היינו שממית את העצמיות והישות שלו הרי נכלל</div> <div> זאת בהרבה מהמ”ח דברים שנמנו שם, דמלבד הדברים הנצרכים לעצם קנין התורה נאמרו שם גם הרבה</div> <div> ענינים של ביטול הישות, במיעוט תענוג במיעוט שינה במיעוט שיחה וכו’ בקבלת היסורין וכו’ אוהב את</div> <div> המקום אוהב את הבריות וכו’, שכולם ענינים של ביטול הישות.</div> <div> ובזה מבואר סד”כ ויקחו אליך שמצות פרה מתיחסת על שמו של משה, שכאמור זו מדתו</div> <div> המיוהדת של משה רבינו, וכמאחז”ל כ”ד מוכי שהין ונפשו של משה נמוכה מכולם, וע”כ מתיחסת מצות הפרה</div> <div> על שמו, שהתוכן הפנימי שלה הוא ענין ביטול הישות שאם גבה לבו כארז ישפיל את עצמו כאזוב ושני</div> <div> תולעת, ומדה זו שיהודי מבטל עצמו להשי”ת שהיא המקור לדביקות בה’, מתיחסת על שמו של משה אשר</div> <div> נתייהד בה מכל האדם אשר על פני האדמה. וזהו פי’ ויקחו אליך היינו שיקחו עצמם למדתו של משה רבינו</div> <div> למסור את הישות והחומריות. ומה”ט נמי התורה בכללותה נקראת תורת משה, כי אין דברי תורה מתקיימין</div> <div> אלא במי שממית עצמו עליה, שמבטל את כל ישותו ועצמיותו.</div> <div> וע”פ האמור יבואר גם מאמר הבעש”ט הק’ על מאחז”ל מת בערב שבת סימן יפה לו, שהקשה וכי יש</div> <div> לאדם ברירה אימתי למות ומאי קמ”ל בזה. ופירש הכוונה, דיהודי העומד בשער השבת ואינו מוצא בנפשו</div> <div> במה להכנס לשבת, שהרי שבת ענינה דבקות בה’, והוא מרגיש את עצמו יש, שהוא היפך הדבקות שאין אני</div> <div> והוא יכולין לדור, ואיך יכנס לשבת. עצתו לקיים מת בערב שבת, שיבטל עצמו לגמרי בבחי’ אין כמת כדי</div> <div> להיכנס לשבת, וזהו סימן יפה לו להיכנס על ידו לש”ק. והיינו שע”י ביטול הישות בבחי’ מת בערב שבת מגיע</div> <div> יהודי לדבקות בה’ שהיא תכלית התורה ותכלית השבת, וכמד”כ (שמות לא) כי אות היא ביני וביניכם, שגם</div> <div> בשבת יש את הכח להביא לדבקות בה’ כמו כח התורה. וזהו ענין שבעת ימי הטהרה, שבמשך ז’ ימים יש תמיד</div> <div> שבת, והשבת היא בבתי’ וביום השביעי יטהר, שמביאה יהודי לעקור את הישות ולהיות דבוק בה’, שהדרך</div> <div> לעקור את הישות היא ע”י ושרף את הפרה, ע”י אש של קדושה, אש של תורה ואש של שבת המביאים יהודי</div> <div> לתכלית של הדבקות בה’.</div> <div> הקב”ה ברא את העולם כמאה”כ (ישעיה מה) יוצר אור ובורא חושך, יוצר אור היינו האור שהקב”ה</div> <div> מאיר ליהודי וכנגדו היא החשכות, והדרך ליהודי לצאת מהחשכות לאורה היא ע”י שמסלק את הישות שלו</div> <div> ונכנע ומתבטל לפני השי”ת, עי”ז מתהפך החושך לאור. וזה כאמור פנימיות ענינה של מצות</div> <div> טהרת הפרה. ועל זה נאמר כפל הלשון לאמר, שמלבד המצוה בפועל, טמונה כאן עוד כוונה, ויקחו אליך,</div> <div> שיחזיקו במדתו של משה, וימסרו כל הישות והחומריות להשי”ת. ולכך ניתנה התורה ע”י משה רבינו שלא</div> <div> היתה בו שום ישות, ונזדכך מכל חומריות ארבעים יום וארבעים לילה שבהם לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי,</div> <div> כי הקב”ה נתן את התורה באופן שיסוד היסודות של התורה הוא מה שיהודי שבור בקרבו ואין בו שום ישות,</div> <div> ורק אז מסוגלים לקבל התורה, אבל כל עוד יש באדם משהו של חומריות אינו יכול להשיג התורה, ואינו רואה</div> <div> מחמת זאת הצלחה בתורה. וזאת חוקת כל התורה, אין זה מצוה פרטית של מעשה הטהרה, אלא יסוד כל</div> <div> התורה, כל מצוה שיהודי מקיים תלויה כפי ערך ביטול האנוכיות שלו, ככה הוא מקיים את המצוה וכך זוכה</div> <div> להרגיש טעם בה, וככל שהוא שבור בקרבו כך זוכה להרגיש אור התורה. ומצוה זו היא חוקת הטהרה, שזה</div> <div> היסוד לקדושה וטהרה. אי אפשר להגיע לשום מדריגה כל עוד יש באדם חומריות וישות, ולכן דוקא משה</div> <div> רבינו שהיה בשיא המדריגה של ביטול הישות הוא זה שקבל את התורה.</div> <div> זאת חוקת התורה</div> <div> זאת חקת התורה אשר צוה ה’ לאמר, דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה וגו’. והק’</div> <div> המפרשים על הלשון חקת התורה, שלכאו’ הרי זו מצוה פרטית והיה צ”ל זאת חקת הטהרה או זאת חקת</div> <div> הפרה, וכמ”ד גבי פסח (שמות יב) זאת חקת הפסח, ומדוע נקראת פרשת הטהרה בשם חוקת התורה. עוד י”ל</div> <div> במה שכתוב בהמשך הפרשה, זאת התורה אדם כי ימות באהל, וחז”ל דרשו מכאן שאין דברי תורה מתקיימין</div> <div> אלא במי שממית עצמו עליה, מה ענין דרשה זו אצל פרשת הטהרה.</div> <div> <div> וי”ל שהתורה באה ללמד בזה שענין הטהרה אינו מצוה פרטית אלא הוא חוקת כל התורה כולה. דהנה</div> <div> כמובא בספה”ק כל התורה והתרי”ג מצוות הם תרי”ג עיטין למצות ובו תדבק, שהיא התכלית מכל התורה</div> <div> והמצוות, וכולם הם עצות על ידם יכול יהודי להשיג הדבקות בה’. והכח הנגדי החזק ביותר כנגד הדבקות הוא</div> <div> ענין הטומאה, המפריד ומנתק יהודי מהקב”ה. וענין הטומאה כולל הן טומאת הגוף והן הטומאה הנאחזת</div> <div> בנשמת יהודי, שכל זה מעכב דבקות יהודי בהקב”ה, שאין ארור מתדבק בברוך.וע”כ נאמרה פרשת הטהרה</div> <div> בל’ חוקת התורה, שהיא אכן חוקת כל התורה, שאינה רק מצוה פרטית אלא היא יסוד התורה, שע”י הטהרה</div> <div> יכול יהודי להגיע לתכלית כל התורה שהיא הדבקות בה’.</div> <div> וביתר ביאור י”ל בזה, דהנה השורש והמקור לכל עניני הטומאה הוא החומריות שבאדם, והטהרה</div> <div> היא ע”י שמבטל את חומריותו, שבזה נטהר מכל טומאותיו. וכבר נתבאר בארוכה ענין טהרת פרה אדומה, ע”פ</div> <div> הבי’ בדברי ר’ משה הדרשן שהביא רש”י שענין פרה אדומה הוא לכפר על מעשה העגל</div> <div> ע”ד תבא אמו ותקנח צואת בנה, דעיקר פגם העגל היה בזה שנמשכו אחרי חומריות וישות, וכמו שאמרו</div> <div> זה האיש משה לא ידענו מה היה לו, פי’ שמשה כל עבדותו היא ע”ד הביטול, שהוא תמיד בבחי’ מה, וכמ”ד</div> <div> ונחנו מה, שהוא מבטל את עצמו לגמרי בלא שום חומריות וישות, והם לא יכלו לסבול עבדות כזאת, ורצו</div> <div> בעבדות מתוך חומריות וישות. וע”כ יצא העגל המורה על חומריות, ומשה שרף את העגל ויטחן אותו עד אשר</div> <div> דק, היינו שבטל לגמרי את החומריות. ונמצא כי מחטא העגל נמשכים כל עניני טומאה, וע”כ הטהרה היא ע”י</div> <div> ושרף את הפרה, דהיינו בטול החומריות. וזה ענין טהרת פרה, שהעצה שעל ידה יוכל יהודי ליטהר ולהשיג</div> <div> הטהרה בבתי’ מי יתן טהור מטמא, הוא רק ע”י ושרף את הפרה, שישרוף את כל חומריותו, כי כל זמן</div> <div> שמשוקע בחומריות אינו יכול להיות טהור. וזוהי עיקר עבודתו של יהודי ליטהר מכל טומאותיו, ע”י שמבער</div> <div> ושורף את החומריות שממנה נמשכים כל עניני טומאה, שהם הכח הנגדי המעכב את הדבקות, וע”י שרפת</div> <div> הפרה שמבער את חומריותו, יכול להטהר מטומאתו ולהשיג את חוקת כל התורה שהיא הדבקות בה’.</div> <div> וזהו מד”א במדרש (במד”ר יט,ג), שכאשר לימד הקב”ה את משה פרשת טומאה, אמר לו משה</div> <div> רבש”ע אם נטמא זה במה תהא טהרתו, לא השיבו, באותה שעה נתכרכמו פניו של משה. כיון שהגיע לפרשת</div> <div> פרה אדומה א”ל הקב”ה וכו’ זו טהרתו ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת. והבי’ בזה, דשאלת משה היתה</div> <div> מאחר שהטהרה היא יסוד כל התורה א”כ זה שנטמא מה תקנתו שיוכל לשוב אל השי”ת, שהרי כל עוד הוא</div> <div> טמא אין ארור מתדבק בברוך ואיך יוכל להגיע אל השי”ת שזו תכלית כל התורה והמצוות. וכשלא השיבו</div> <div> הקב”ה הבין משה רבינו שאין עצה לטמא, וע”כ נתכרכמו פניו שנשבר לבו מאד מזה שהטמא כבר לא יוכל</div> <div> להגיע לתכלית של דביקות בה’. אכן רצון הקב”ה הוא לבל ידח ממנו נדח, ונתן עצה גם לזה שנטמא איך יוכל</div> <div> לשוב ולהתדבק בה’. וזהו שאמר הקב”ה למשה אח”כ זו טהרתו ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת, שענין</div> <div> שריפת החטאת רומז לכת של מסירות נפש, שיהודי ישרוף ויבטל את עצמו לכבוד השי”ת, והכח של מסירות</div> <div> נפש יטהרהו מטומאתו. כי כל הטומאה נובעת מהחומריות והגשמיות שהאדם שקוע בהם, והעצה להטהר היא</div> <div> ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת, ע”י שריפת החומריות והגשמיות שמקריב את כל עניני הגוף בלתי לה’</div> <div> לבדו, עי”ז יטהר הטמא ויוכל לשוב ולהתדבק בהשי”ת לבל ידח ממנו נדח. וזהו הלימוד מפרשה זו, שאימתי</div> <div> התורה ותרי”ג מצוות מסייעים ליהודי להתדבק בהשי”ת רק כשמרים את עניניו הגשמיים והחומריים להשי”ת,</div> <div> שאז כח התורה והמצוות מקרבים ומביאים אותו לדביקות בה’, אבל קודם שמטהר עצמו מטומאת החומר הרי</div> <div> אין ארור מתדבק בברוך ואיך יוכל להתדבק בהשי”ת. וזהו זאת חוקת התורה, שהטהרה היא הכלל לכל התורה</div> <div> כולה.</div> <div> ב.</div> <div> עוד יש לבאר ענין אומרו זאת חקת התורה דקאי על התורה בעצמה, שהפרשה מלמדת את חוקת</div> <div> התורה באיזה אופן צריכים ללמוד את התורה הק’. דהנה הקב”ה בתר בעם ישראל להיות לו לעם ע”י התורה</div> <div> הק’, כמד”א אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, היינו שהבחירה מכל העמים היא בזה שנתן לנו את</div> <div> תורתו, שע”י התורה”ק יהיו ישראל דבוקים בהשי”ת. וכמאחז”ל (שבת קה.) עה”פ אנכי ה’ אלקיך, אנכ”י</div> <div> נוטריקון א’נא נ’פשי כ’תיבת י’הבית, שהוא ע”ד דנפש הצדיק עטוף בדיבורו, כך כביכול הקב”ה הכניס נפשו</div> <div> בתורה. וזהו כח התורה המקיים את עם ישראל, מה שנפשו ית’ עטופה בדברי התורה, ויהודי הלומד תורה</div> <div> מתדבק על ידה בהשי”ת שאנא נפשי כתיבת יהבית. וע”ז אמר הכתוב זאת חוקת התורה, שהדרך להגיע</div> <div> <div> לתורה היא רק ע”י ושרף את הפרה, ששורף ומבטל כל חומריותו, שעי”ז משיג הטהרה, כי לימוד התורה</div> <div> צריך להיות מתוך טהרה, רק כאשר יהודי עוסק בה בטהרה אז התורה מקיימת אותו ומתדבק על ידה לנותן</div> <div> התורה, אבל אם עוסקים בתורה בלא טהרה אי אפשר לזכות לתורת ה’ ואין זו התורה שנתן הקב”ה. וזאת היא</div> <div> חוקת התורה שתהא בקדושה וטהרה מתוך ביעור החומריות.</div> <div> ומבואר אומרו זאת חקת התורה ולא חקת הפרה או הטהרה, כי אמנם פרשה זו היא הכלל והיסוד איך</div> <div> לזכות לבחי’ תורתו, לתורה המביאה לדביקות בה’, שכל לימוד התורה תלוי בטומאה וטהרה, שרק אם יהודי</div> <div> לומד אותה בקדושה ובטהרה אז התורה מביאה אותו להיות דבוק בה’, אבל בלא טהרה אינו מסוגל כלל להגיע</div> <div> לדביקות בה’, כי אין טמא מתדבק בטהור וקדוש. והרי שעיקר הפרשה היא חוקת התורה, חוקה איך לזכות</div> <div> לתורה. וכן מבואר שפיר דרשת חז”ל עה”כ אדם כי ימות באהל שדרשוהו לענין דברי תורה והקשר שלה</div> <div> במיוחד לפרשה זו, כי כאמור הפרשה היא לא רק חוקת הטהרה והפרה, אלא היא חוקת התורה, וע”ז אמרו</div> <div> זאת התורה וגו’ אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שבכדי לקנות התורה ושיתקיימו אצלו</div> <div> דברי תורה צריך ראשית כל להיות ממית עצמו עליה, שימית עצמו וחומריותו, זהו התנאי הראשון ללמוד</div> <div> תורה כראוי ולהתדבק בהשי”ת ע”י התורה. ומבואר בזה גם אומרו ויקחו אליך שדוקא מצוה זו מתייחסת על</div> <div> שמו של משה, כי עיקר הפרשה מיירי בחוקת התורה, והתורה נקראת תורת משה.</div> <div> ענין התורה א”א להשיג רק ע”י ושרף את הפרה שהוא ביטול החומריות, משום שא”א להגיע</div> <div> לתכלית הדבקות בה’ ע”י התורה רק כשלומדה כראוי, כשאינו משוקע בחומריות. וכמו שאחז”ל (אבות פ”ו)</div> <div> כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וכו’, וכן כתב הרמב”ם (פ”נ מהל’ ת”ת) שאין</div> <div> התורה נקנית לא מתוך עידונים ולא מתוך אכילה ושתיה וכו’, שאין פירושו שצריך שיחסר לו איזה דבר, אלא</div> <div> אף אם יש לו כל טוב כדי שיוכל להגיע לתורה צריך שלא יהא משוקע בחומריות, וכל זמן שמשוקע בחומריות</div> <div> אינו יכול להתדבק בתורה, רק ע”י שממית עצמו עליה, ששורף ומבטל את חומריותו, רק אז יטהר גבר ודברי</div> <div> תורה יתקיימו אצלו.</div> <div> ג.</div> <div> עוד מרומז באומרו זאת חקת התורה, שלכאורה הרי טהרת הפרה אינה אלא בזמן שביהמ”ק קיים,</div> <div> ואיך יטהר יהודי מטומאתו בזמן החורבן כשאין אפר פרה. ע”ז נאמר זאת חוקת התורה, רמז לכח התורה</div> <div> שהוא נצחי, שאפילו בזמן החורבן שאין טהרת הפרה יש בתורה”ק כח נצחי של טהרה, שע”י כח התורה יוצא</div> <div> מכלל אין ארור מתדבק בברוך ויכול להגיע לדביקות בה’ שהיא תכלית הבריאה. כי רצון הקב”ה לבל ידה</div> <div> ממנו נדח ונתן בתורה הק’ כח נצחי של טהרה, זאת חקת התורה, שגם בזמה”ז יוכל יהודי</div> <div> להטהר ולהתדבק בהשי”ת. וכמו שבפרה הטהרה היא ע”י ושרף את הפרה, כך גם התורה שורפת את כל</div> <div> החומריות, וכדכ’ הלא כה דברי כאש נאם ה’ (ירמיה כג), עי”ז שלומד התורה באש ובהתלהבות, הר”ז בבתי’</div> <div> אש אוכלה אש, אש התורה אוכלת את כל אש הטומאה הנמצאת באדם, וכמאחז”ל בראתי יצה”ר בראתי לו</div> <div> תורה תבלין, וזה לעומת זה, אותו כח האש שיש ביצה”ר צריך להכניסו בתורה. וזה ענין דרחז”ל אין דברי</div> <div> תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שרק כח התורה שממית עצמו עליה היא מטהרת, שכמו שכח</div> <div> הרע הוא כח פעיל באדם, כך גם הטהרה והכנעת הרע ע”י כח התורה צריך שתהיה באופן כזה בפועל, והוא</div> <div> ע”י שממית עצמו עליה.</div> <div> די</div> <div> ואיתא בספה”ק בבי’ ענין כפל הלשון בפסוק וידבר ה’ אל משה ואל אהרן לאמר זאת תוקת התורה</div> <div> אשר צוה ה’ לאמר, שענין ב’ הפעמים ל’ אמירה בא לרמז שאף שמעשה הפרה בפועל לטהר טמאים היה רק</div> <div> בזמן שבית המקדש קיים, הרי בזמה”ז שאין לנו אפר הפרה ממשיכה קריאתה של הפרשה בתורה טהרה</div> <div> רוחנית על יהודי. וע”ז נאמר ב”פ לאמר, לצוות לישראל על עצם מעשה הפרה בזמן שביהמ”ק קיים, ועוד</div> <div> אמר זאת חוקת התורה אשר צוה ה’ לאמר, שבזמן שביהמ”ק בחורבנו, צוה ה’ לאמר, הקריאה בתורה מטהרת</div> <div> כענין אפר פרה. ובזה מיושב נמי אומרו זאת חקת התורה, דמרומז לקריאת הפרשה בתורה שיש בה ג”כ כח</div> <div> הטהרה לטהר יהודי. והיינו שאם בזמן שבית המקדש קיים היה ענין ביטול הישות ע”י מעשה הפרה בפועל,</div> <div> אבל בזמן הזה שאין ביהמ”ק קיים נמשכת הטהרה ע”י זאת חקת התורה אשר צוה ה’ לאמר, שיקראו הפרשה</div> <div> <div> בתורה ועי”ז ימשיכו בחי’ הטהרה של אפר פרה. והענין בזה ע”פ מאתז”ל הנזכר א’נא נ’פשי כ’תיבת י’הבית,</div> <div> שהקב”ה נתן נפשו כביכול בתוך התורה. כל אותיות התורה ותיבותיה הם לבוש לאורו העליון ית’ השורה</div> <div> בתורה. וכמו שאמר הבעש”ט הק’ זי”ע עה”פ תורת ה’ תמימה, שהתורה תורת ה’ היא עדיין תמימה ושלמה,</div> <div> שאף אדם עוד לא נגע בה להבין ולהשיג פנימיותה, כי כל התורה היא אור העליון המסתתר בה, וכל אותיות</div> <div> התורה הם צירופי שמות הק’, שיש בהם אופנים שונים של צירופים והכל רמזים קדושים הרמוזים באותיות</div> <div> התורה. ולאור זה פירשנו המשמעות של תורה לשמה, שנאמרו בזה דרכים הרבה, וע”פ האמור י”ל דתורה</div> <div> לשמה היינו לשם המטרה והתכלית של התורה שיהודי יהיה דבוק בהשי”ת. שכל התורה ותרי”ג המצוות</div> <div> תכליתן היא מצות ובו תדבק, להביא יהודי שיהיה דבוק בהשי”ת, ובמיוחד התורה הק’, שכאשר יהודי לומד</div> <div> תורה מתוך הכרה ברום ערך קדושתה ומכוון להתדבק על ידה בהשי”ת, שמאמין בכח התורה שבכל תיבה</div> <div> ובכל אות מהתורה הק’ גנוז האור העליון של אנא נפשי כתבית יהבית, אז התוה”ק מביאה אותו לדביקות בה’.</div> <div> וע”פ הדברים האלה י”ל ענין קריאת פרשת פרה המטהרת יהודי מטומאתו, דכאשר יהודי לומד</div> <div> בתוה”ק ומבטל עצמו לאורו ית’ הגנוז בה הרי הקריאה בתורה מטהרת אותו מטומאת נפשו כענין אפר פרה</div> <div> אדומה. ובכלל אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, היינו שמבטל עצמו וישותו בביטול</div> <div> גמור, שמאמין בגודל קדושת התורה שבכל אות ותיבה בתורה טמון האור העליון ומתוך כך הוא ממית ומבטל</div> <div> עצמו עליה. וע”כ יש בתורה אותו כח טהרה שיש בפרה לטהר טמאים, שע”י לימוד התורה מתוך אמונה בגודל</div> <div> קדושתה ומתוך התבטלות להשי”ת שאנא נפשי כתיבת יהבית אזי התורה מטהרת אותו כמו שריפת הפרה.</div> <div> ובפרשה זו מתגלה באופן מיוחד כת קדושת התורה, שעצם קריאת הפרשה ממשיכה טהרה רוחנית לטהר יהודי</div> <div> מטומאת נפשו מכח האור העליון אורו ית’ הגנוז ומלובש בתורה.</div> <div> ובזה יבואר מד”א בספה”ק באר משה מהרה”ק רבי משה אליקים בריעה בן המגיד הק’</div> <div> מקוז’ניץ זי”ע, עה”פ להלן בפרשה, על כן יאמר בספר מלחמות ה’, דהאדם הרוצה שתתקבל תפילתו צריך</div> <div> ללמוד קודם התפלה, שזה מועיל שתפלתו תעלה מעלה ותתקבל. וזה פי’ על כן יאמר וגו’, שהתפלה נקראת</div> <div> מלחמות ה’, כי צריך להשתיק המקטרגים המעכבים את התפלה, וכדאי’ שזה ענין הכוונות של פסוקי דזמרה</div> <div> וכו’ שאומרים קודם התפלה לזמר ולהכרית הקליפות וכחות הסט”א והטומאה. וזהו על כן יאמר בספר,</div> <div> שתתילה צריך להאמר בספר תורת ה’,ספר מלשון ספיר ויהלום שקודם התפלה ילמד תורה, שכח אור התורה</div> <div> משתיק את כל המקטרגים והסט”א, ואחר כך מלחמות ה’, אחר הלימוד יעמוד להתפלל וללחום מלחמת ה’.</div> <div> ועד”ז איתא בבית אברהם (וזאת הברכה), עה”פ ברך ה’ חילו וגו’ מחץ מתנים קמיו, חילו רומז לתפלה כמו</div> <div> ויחל משה, מחץ מתנים קמיו הוא מלשון תנו מתנינן, עצה טובה קמ”ל שהתפלה תהיה מקובלת וטהורה</div> <div> ממחשבות רעות, שלפני התפלה ילמד תורה, ועי”ז ימחץ בקמיו ובשונאיו המקטרגים ומעכבים ומבלבלים את</div> <div> מחשבותיו בתפלה. וענין גודל מעלת התורה הק’ שמשתקת ומכריתה כל המקטרגים המעכבים תפלתו של</div> <div> יהודי ומוחצת כל כוחות הסט”א, הכל מכת האור העליון הנמצא בתורה אשר מפניו יפוצו כל כתות הקליפה</div> <div> כהמס דונג מפני אש.</div> <div> ונמצא שענין פרה אדומה ישנו גם בתורה הק’, שע”י כח התורה שיהודי מאמין שבכל אות</div> <div> ובכל תיבה טמיר וגניז האור עליון הריהו מתדבק עי”ז בהשי”ת ואז התורה מטהרת אותו כמו הפרה. כי כל</div> <div> הטומאה של יהודי נובעת ממה שגבה לבו כארז ונתרחק מהשי”ת, והטהרה היא ע”י שריפת הפרה, ובזמן שאין</div> <div> בית המקדש קיים נמשכת הטהרה ע”י כת התורה המטהרת טמאים. מקור הטהרה הוא הדביקות בהשי”ת, שאי</div> <div> אפשר לגרש את הטומאה ולסלקה, אלא הדרך היא להדליק אש קודש של אור ה’ וממילא ערקין ואתעברו</div> <div> מיניה כל כחות החשך והטומאה. זהו ענין שריפת הפרה, וזהו ענין כת התורה, שיהודי מאמין שאורו ית’</div> <div> מלובש בתורה ומבטל עצמו אליו ית’, שבזה הוא נהפך מטמא לטהור.</div> <div> עץ ארז ואזוב</div> <div> ולקת הכהן עץ ארץ ואזוב ושני תולעת והשליך אל תוך שריפת הפרה. ואחז”ל (במד”ר יט)</div> <div> אם נתגאה כארז ישפיל עצמו כאזוב. והקשו המפרשים איך ארז המורה על גיאות שהיא דבר שלילי מהווה</div> <div> חלק מטהרת הפרה כמו האזוב.</div> <div> וי”ל כמש”כ בספה”ק תולדות יעקב יוסף, על מש”נ בתחלת הפרשה, וידבר ה’ אל משה ואל</div> <div> אהרן לאמר זאת חקת התורה. משה הוא מדת ענוה ושפלות, כדכ’ והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על</div> <div> <div> פני האדמה, ואחז”ל כ”ד מוכי שחין ונפשו של משה נמוכה מכולם. ואהרן הוא מדת גיאות דקדושה, כדכ’</div> <div> ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת, שהוא ענין גדלות וגאות. ורק ע”י ב’ המדות של משה ואהרן</div> <div> יחדיו יש בזה שלימות, אבל כל מדה בפנ”ע יש בה גם צד חסרון. כי אם יאחז במדת ענוה ושפלות לבדה,</div> <div> היצה”ר משפילו שאינו ראוי להתקדש ואינו ראוי להגביה בדרכי ה’, ואם יאחז רק במדת גיאות דקדושה</div> <div> ובהתפארות יכול היצה”ר להגיס רוחו שיחשוב שהוא כבר קדוש וטהור. אלא צריך לאחוז בב’ המדות יחד, אל</div> <div> משה ואל אהרן, מדת השפלות ומדת גיאות דקדושה והתפארות, כי יהודי מצד החומר שלו הריהו באמת שפל</div> <div> אך מצד נשמתו שהיא חלק א’ ממעל הריהו גדול מאד, וכאשר אוחז בב’ מדות אלו כאחד הר”ז שלימות עבודת</div> <div> ה’.</div> <div> וביתר ביאור י”ל, דב’ מדות אלו יכולים להיות באופן שלילי, וישנם גם בצד הקדושה</div> <div> בגיאות דקדושה ושפלות דקדושה, שיש גיאות מתוך התנשאות וגאוה שזה גרוע מכל ויש גיאות הנובעת</div> <div> מרוממות דקדושה. כי באמת בשפלות לבד יש סכנה גדולה, כמ”ש מרן אדמו”ר בב”א זי”ע על הנאמר בנסיון</div> <div> של יוסף שהיה הנסיון הקשה ביותר, ותתפשהו בבגדו ותאמר שכבה עמי, בגדו מלשון בגידה, שתפשה אותו</div> <div> בבגידותיו לאמר הלא כבר בין כך בגדת וחטאת הרבה ולמה לא תעשה גם עברה זו. זה הפיתוי הגדול ביותר</div> <div> של יצה”ר שמציב בפני האדם את כל בגידותיו ומפתה אותו שהרי בין כך נפלת ונכשלת הרבה וכבר אינך</div> <div> ראוי לכלום, ומה בכך אם תעשהגם עבירה זו. ותשובת יוסף היתה, איננו גדול בבית הזה ממני ואיך אעשה</div> <div> הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים, היינו כמאמר מרן הס”ק מסלונים זי”ע, עה”פ מוסר ה’ בני אל תמאס,</div> <div> מוסר ה’, המוסר שהקב”ה אומר ליהודי הוא בני, הלא בני אתה בן המלך, אל תמאס, אל תמאס עצמך בדברים</div> <div> שאין הולמים את מעמדך, ואל תמכור את בכורתך בנזיד עדשים. זהו מוסר ה’ שהקב”ה אומר ליהודי, לא שאם</div> <div> יחטא יבואו עליו עונשים ויסורים, אלא כמאה”כ (תהלים ב) ה’ אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך, שזהו</div> <div> המוסר הגדול ביותר המדבר אל לב יהודי ומונע אותו מכל רע, שכאשר מרגיש שבני אתה אז הוא יכול להשיב</div> <div> ליצרו איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים, איך אוכל לעשות נגד רצון אבי שבשמים. וזהו פי’</div> <div> ולקח הכהן עץ ארץ ואזוב. עץ ארץ רומז על הגדלות של יהודי, בחי’ גיאות דקדושה, שהרי הוא בן המלך ואיך</div> <div> אעשה הרעה הגדולה הזאת. ואזוב היינו שפלות אמת, לדעת את ערכו שהוא אין ואפס. ולכן השליכו גם עץ</div> <div> ארז אל שרפת הפרה, שאינו מכוון לגיאות שלילית אלא לגיאות דקדושה, וכן אזוב כנגד שפלות דקדושה,</div> <div> שלצורך הטהרה דרושות ב’ המדות יחדיו.</div> <div> ועל זה נאמר זאת חוקת התורה, שזה חוקת כל התורה, איך יבוא יהודי לקיים</div> <div> את כל התורה, ע”י ב’ המדות האלו כאחד. מצד אחד עץ ארז בתי’ גבהות דקדושה, שהרי יהודי מצד</div> <div> שורש נשמתו הוא חלק אלו’ ממעל ועליו לאחוז בהתפארות דקדושה. וכמ”ש הרה”ק ר’ ברוך</div> <div> ממז’בוז’ זי”ע שאי אפשר להסביר ולבאר ליהודי מה הוא יהודי, את הגדלות של יהודי. יהודי הוא עץ ארז בן</div> <div> המלך מלכו של עולם ויש לו כח בלתי מוגבל, וכאשר יודע את רום ערכו שבני אתה ואיננו גדול בבית הזה</div> <div> ממני אז איך אעשה הרעה הגדולה הזאת. אולם בזה לבד לא די כי עלול הוא ליפול לגיאות רעה, אלא</div> <div> מאידך גיסא צריך גם להיות אזוב, לדעת שפלות עצמו, שלא יחשוב שהוא כבר קדוש וטהור אלא ידע את</div> <div> חשבון נפשו שמצד עצמו אינו כלום. וב’ המידות כאחד הם שלימות עבודת ה’. והקדים הכתוב עץ ארז לאזוב,</div> <div> ללמד שבחי’ עץ ארז יש לה השפעה יותר גדולה על האדם, מתוך ידיעת גדלותו של איש יהודי ולמה הוא</div> <div> מסוגל להגיע, שהרי הוא בן המלך וכלום יש שיעור וגבול למה שבן המלך יכול ומסוגל להגיע. משא”כ אם</div> <div> יתחיל מהתבוננות בשפלות עצמו הסכנה שיפול הנופל ממנו לגמרי ע”י ותתפשהו בבגדו. ולכן נאמר תתלה עץ</div> <div> ארז שבתחלה צריך לאחוז בבחי’ מוסר ה’ בני, להכיר את גדלות נשמתו שהוא בן המלך, ואח”כ צריך לבחי’</div> <div> שפלות של אזוב, לדעת שהוא בעצמו אינו כלום ורק מצד שורש נשמתו הוא חלק א’ ממעל.</div> <div> והשליך אל תוך שריפת הפרה, היינו ע”ד שכתב ההיד”א שפרה אדומה מורה על חלק</div> <div> החומרי שבאדם שהוא מביא אותו לכל רע. דפרה מורה על חומריות, ואדומה מורה על תוספת וריבוי</div> <div> חומריות, בכל אדם יש חומריות אבל יש מי ששקוע בחומריות. וע”ז נאמר ושרף את הפרה, שישרוף ויבער</div> <div> את החומריות מעצמו. וזו ההכנה למדות דעץ ארז ואזוב, כי כל עוד האדם שקוע בחומריות אינו ראוי לראות</div> <div> את גדלות הבורא, ולא לראות את רום ערכו של איש יהודי שלא יבצר ממנו מאומה, שכאשר הוא שקוע</div> <div> בחומריות אינו מרגיש שהוא בן המלך ואיננו גדול בבית הזה ממני, ואי אפשר שיהיו לו לא גאות דקדושה ולא</div> <div> שפלות דקדושה. וע”כ ההתחלה היא ע”י ושרף את הפרה, שהדבר הראשון שממנו מתחיל יהודי</div> <div> לגדול ולפרוח הוא הכנעת החומריות והישות המושכים אותו תדיר למלא חפצו ותאות לבו. ורק אח”כ יכול</div> <div> לאחוז בבחי’ עץ ארז ואזוב, לראות את גדלות הבורא ואת גדלות נשמת יהודי ולראות את שפלות עצמו. וזהו</div> <div> <div> אומרו ולקה הכהן עץ ארז ואזוב והשליך אל תוך שרפת הפרה, שהמדות גאות דקדושה ושפלות דקדושה</div> <div> הם רק לאחר שרפת הפרה דהיינו הכנעת התומר והישות.</div> <div> ומרומז ענין זה גם בהמשך הפרשה, בשירה שאמרו ישראל על הבאר, וממדבר</div> <div> מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא, וכמו שדרשוהו חז”ל (נדרים נה.) על התורה. וזה אומרו</div> <div> וממדבר מתנה שהתורה נתנה הקב”ה לישראל מתנה, וממתנה נחליאל, נחלת א-ל, שכיון שקבלו ישראל את</div> <div> התורה נהיו נחלה להשי”ת, כמ”ד כי חלק ה’ עמו יעקב חבל נחלתו, ומנחליאל במות, כיון שנהיו ישראל נחלה</div> <div> להשי”ת הר”ז מרומם יהודי למדרגות עליונות מאד, בחי’ במות, מתוך זה שהוא בבחי’ חלק ה’ וחבל נחלתו, אך</div> <div> ומבמות הגיא, מרוממות זו עלול הוא ליפול לגיאות רעה, ע”כ הדרך היא ומבמות הגיא, גיא לשון שפלות,</div> <div> שישפיל עצמו, והיינו שיאחז בב’ המדות, ומבמות הגיא, גיאות ושפלות, שב’ מדות אלו שומרות זו על זו ויחדיו</div> <div> הם שלמות העבודה.</div> <div> יסוד עבודת ה’ של איש יהודי הוא שכל מעשיו יהיו כדי להתקרב להשי”ת, ובכל פעולה שעושה</div> <div> יחשוב האם זה לנח”ר ולרצון לפני ה’. וכמאמר המגיד הגדול ממזריץ’ על תשובת הלל לגר שביקש ללמוד כל</div> <div> התורה על רגל אחת, דעלך סני לחברך לא תעביד. ופירש לחברך מלשון להתחברותך, כל מה דסני ומפריע</div> <div> להתחברותך עם השי”ת לא תעביד. והמוסר החזק ביותר המדבר אל נשמת יהודי ומביאו לידי כך שמה דעלך</div> <div> סני לחברך לא תעביד, הוא המוסר של ה’ אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך, שכיון שבני אתה אל תמאס,</div> <div> שהר”ז ממאס את בן המלך וגם כביכול ממאס ח”ו את המלך. וזה הדבר העיקרי שיהודי צריך לדעת, כמאמר</div> <div> הר”ב ממז’בוז’ הנז’ שצריכים להסביר ליהודי ולהבינו מה הוא יהודי ואיזה כח עילאי טמון בו, שהרי בן המלך</div> <div> הוא.</div> <div> ובמש”כ בספה”ק תולדות יעקב יוסף הנז’ דאהרן מרמז על גיאות דקדושה, הנה גם לגבי אהרן מצינו</div> <div> את מדת השפלות, כמשאחז”ל (חולין פט.) גדול שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו</div> <div> באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר ואילו במשה ואהרן כתיב ונחנו מה. וכן מד”א עה”כ (ויקרא ט) ויאמר משה</div> <div> אל אהרן קרב אל המזבח, ואחז”ל שאהרן ראה דמות עגל על גבי המזבח והיה בוש וירא לגשת, אמר לו משה</div> <div> למה אתה בוש לכך נבחרת. ואמר ע”ז הגה”ק רבי חיים ויטל זצ”ל, למה אתה בוש, בשביל שאתה בוש לכך</div> <div> נבחרת, מפני שלבך שבור בקרבך. וי”ל שלאהרן היו ב’ המדות כאחד, בתחילה היה בבתי’ ונחנו מה והיה בוש,</div> <div> אבל אח”כ צוהו הקב”ה לגשת לעבוד העבודה בבגדי קודש לכבוד ולתפארת היינו בגיאות דקדושה שהיא מצד</div> <div> הנשמה, כי כאשר ניגש לעבוד העבודה ולהקריב קרבנות לפני השי”ת, צריך היה לחיזוק לכבוד ולתפארת.</div> <div> ועוד י”ל בזה, שהלבושים המורים על חיצוניות היו באמת לכבוד ולתפארת, אך בפנימיות היה שבור ונכנע</div> <div> בבחי’ ונחנו מה, וע”ד שפירש החתם סופר במאה”כ (דברים לא) ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל</div> <div> ישראל חזק ואמץ, שמשה ראה את ענותנותו של יהושע, כמד”א בתרגום יונתן ב”ע (במדבר יג) וכד חמא משה</div> <div> ענוותנותיה דיהושע וכו’, ע”כ אמר לו לעיני כל ישראל חזק ואמץ, אתה לעצמך יכול להיות שבור בפנימיות</div> <div> נפשך, אבל לעיני כל ישראל חזק ואמץ. עד”ז היה אצל אהרן שכאשר ניגש לעבוד העבודה לעיני כל ישראל</div> <div> היו הלבושים לכבוד ולתפארת אבל</div> <div> בפנימיות היה בוש ושבור מאד.</div> <div> (נתיבות שלום – פרשת חוקת )</div> </p></div> </p></div> </p></div> </p></div> </p></div> </p></div> </p></div>

מקורות- פרק ח’