אמתטריקס

<div style="text-align: right;"> <strong><u>מידות</u></strong></div> <div style="text-align: right;"> (כדאי להתחיל לקרוא קודם את הפרק הקודם על סוד הצמצום)</div> <div style="text-align: right;"> אמנם האמת הוא כמ”ש אצלנו במקום אחר בשם הבעש”ט זלה”ה נשמתו בגנזי מרומים על פסוק משגיח מן</div> <div style="text-align: right;"> החלונות מציץ מן החרכים שהבורא ב”ה משגיח מן החרכים פירוש מצמצם יראתו על האדם שהולך לעבור</div> <div style="text-align: right;"> עבירה בסתר שכל שעה נדמה לו ומתיירא שלא יראנו אדם ומדמה בדעתו ומתיירא כאלו אחד רואה עליו בעד</div> <div style="text-align: right;"> החלון ומציץ מבין החרכים ועל ידי זה נופלת עליו היראה כאלו אחד רואהו ואינו יודע כי כב”יכול היראה</div> <div style="text-align: right;"> עליונה מצמצמת את עצמו לזה האדם שישוב ויפרוש מן העבירה מתמת גודל רחמנותו יתברך על האדם</div> <div style="text-align: right;"> מצמצם יראתו כב”יכול על האדם הזה בשפל המדריגה כזו שעל כן אמר ר”י בן זכאי לתלמידיו יהי רצון שיהא</div> <div style="text-align: right;"> מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם תדעו כשאדם עובר עבירה אומר ולואי שלא יראני אדם שהכוונה היא</div> <div style="text-align: right;"> כאמור שהיראה עליונה מצמצמ’ אל האדם בשעה שהוא פורש לעבירה ומתלבשת אליו ביראת בשר ודם ונדמה</div> <div style="text-align: right;"> לו כאלו בכל שעה שום אדם רואהו בעד החלון ואם היה לו דעת ואמונה שיאמין במ”ש שהשם יתברך מעורר</div> <div style="text-align: right;"> עליו היראה עליונה להפרישו אף שהוא מלובש ביראה חיצוניות שלא יראנו אדם היה נקל לו אז להחזיק בירא’</div> <div style="text-align: right;"> ה’ מאחר שנתעורר עליו הירא’ מלמעלה ושיפשיט היראה מלבושין החיצוני’ ולתפוש העיקר לירא מהשם</div> <div style="text-align: right;"> יתברך ולפרוש מהעבירה:</div> <div style="text-align: right;"> וזהו יהי רצון שיהא מורא שמים כמורא בשר ודם כאשר נופלת עליכם מורא של בשר ודם בעת שהוא פורש</div> <div style="text-align: right;"> לעבירה ח”ו שאז על ידי אותה היראה י”ר שתפול עליכם מורא שמים על ידי שתסתכלו על פנימי הדבר</div> <div style="text-align: right;"> כאמור וזהו כמורא פי’ כאשר אתם מתיראים מב”ו שאז יהיה נקל לכם להחזיק ביראת אלקים המלובשת שם</div> <div style="text-align: right;"> ואם כן אף בעת שעושה עבירה נקרא עבר י”ה שמסתלק ממנו השם יתברך ונקרא מפריד אלוף מכל מקום</div> <div style="text-align: right;"> בחינת היראה ההיא שנופלת עליו בעת שהוא הולך לעבירה הוא בחינת צמצום יראתו יתברך ואלהותו</div> <div style="text-align: right;"> כב”יכול ועל ידי זה שנופלת עליו באותו פעם היראה אף שהיתה בלבושין החיצונים מכל מקום בחי’ יראת ה’</div> <div style="text-align: right;"> היא ועל ידי זה מתעורר לפעמים לתשובה אחר זה שהטוב של היראה שנפל עליו בשעת העבירה יכול להביאו</div> <div style="text-align: right;"> לידי תשובה ונמצא שגם שם הוא צמצום אלהותו יתברך אף שפותחין לו ליתן לו הבחירה בידו על ידי שנפסק</div> <div style="text-align: right;"> משרשו שהוא הבורא ב”ה והבן זה ונמצא שמלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה: (בראשית)</div> <div style="text-align: right;"> וזה כל עיקר עבודתינו לטהר המדות שבקרבנו מן הרע ולהעלותן על ידי שהוא עובד עמהן עבודתו יתברך וכל</div> <div style="text-align: right;"> זה על ידי טוב הסתכלותו בעת שיבוא לו איזה אהבה רעה או יראה רעה ח”ו שיסתכל ויחרד ויאמר בלבו הלא</div> <div style="text-align: right;"> זה הוא אהבה נפולה מעולם האהבה אהבת הבורא ברוך הוא ואני צריך להעלותה ואיך אעשה הרעה הזאת</div> <div style="text-align: right;"> להפילה עוד למטה ואם אני אוהב הדבר הרע הזה שהוא דבר נברא ב”ה ותורתו שבה נבראו כל הנבראים והוא</div> <div style="text-align: right;"> תענוג כל התענוגים וכיוצא בשאר המדות בשעה שנתעורר בקרבו איז מדת מהמדות אזי יראה ויגור ויחרד</div> <div style="text-align: right;"> להשתמש בשרביטו של מלך מלכו של עולם להקניטו ח”ו ולעשות נגד רצונו ולמרות עיני כבודו יתברך</div> <div style="text-align: right;"> ואדרבה בהתעוררות המדה בקרבו אל הרע ודבר חיצוני ההוא אז נקל לו לקשר את עצמו עם זאת המדה</div> <div style="text-align: right;"> למעלה בו יתברך שמו מאחר שנתעורר ונפתח פתח המדה ההיא אז ואז מעלה דברים נפולים לשורשם שאין</div> <div style="text-align: right;"> תענוג למעלה גדול מזה שיש להשם יתברך מזה תענוג גדול כנודע כל זה ממה שמבואר אצלנו במקום אחר:</div> <div style="text-align: right;"> (נוח)</div> <div style="text-align: right;">  </div> <div style="text-align: right;"> והנה אודיעך דבר גדול בענין זה הלא תדע אם אירע באיזה זמן שמרגיש האדם בנפשו שנפל בזמן ההוא ברוע</div> <div style="text-align: right;"> המדות ח”ו וביחוד אם נפל ברוע האהבה ובפרט תאוות המשגל אפילו בהיתר ידע נאמנה שרוצין להגביהו</div> <div style="text-align: right;"> למעלה במדריגה עליונה עם המדות המוטבעין בקרבו ולפתוח לבבו לאהבתו יתברך שיזכה לבחינת נתינת</div> <div style="text-align: right;"> התורה מלמעלה כאמור למעלה וקודם ההגבהה היא ההשפלה כמבואר למעלה בענין אברהם אבינו ע”ה שהיה</div> <div style="text-align: right;"> <div> צריך לירידת מצרים להשפיל את עצמו ולהעלותן על ידי שבירידתו לשם היה ירא את ה’ כמו שאמר הכתוב</div> <div> לגור גם וכמו שכתוב לעיל היפך מהם שעליהם נאמר (בראשית כ’, י”א) רק אין יראת אלקים במקום הזה כן</div> <div> בכל אדם הוא ועל ידי שנופל למקום האהבה רעה וירא ה’ שם בעמדו במדריגה הנ”ל ומתחזק בהתעוררות</div> <div> אהבה רעה לנצח היצר הרע מלעשות רצונו למלאות תאוותו ואוהב באותו התעוררות האהבה להבורא יתברך</div> <div> ברוך הוא כאמור למעלה ואף אם צריך לקיים העונה האמורה בתורה לא יהא רק לאהבת הבורא יתברך כשאר</div> <div> כל המצוות ציצית ותפילין שלא יהא חילוק ביניהם כלל ושלא יעשה למלאות תאותו ואם יעשה כן אזי מתעלה</div> <div> בזה למדריגה גדולה ומעלה בזה כל האהבות נפולין שירד לשם להעלותן לראש הכל לעולם האהבה ועולה בזה</div> <div> למדריגה עליונה וכמו שכתוב למעלה באברהם על ידי ירידתו למצרים בזה זכה לגדר ואגדלה שמך כך הוא</div> <div> בכל אדם ובכל זמן ועל ידי זה זוכה לבחינת נתינת התורה כאמור למעלה וכמבואר למעלה בירידת יעקב אבינו</div> <div> עליו למצרים עם השבטים שהיה אנוס על פי הדבור שהיא נתינת התורה לישראל שלא היו ראוין לקבל התורה</div> <div> בלתי ירידה זו כאמור וכן בכל אדם ובכל זמן:</div> <div> (מאור עיניים – נוח)</div> <div>  </div> <div> העובדא וכל עוד שילך תמיד במדריגה ההיא יוסף אומץ תענוג רוחני להרגיש בו בעבודתו ויזכה להיות מרכבה</div> <div> אל הבורא יתברך ויבוא למדריגה שלא יעשה שום דבר מבלעדי מה שיטהו הבורא ברוך הוא השורה עליו כמו</div> <div> שכתוב בזוהר הקדוש הסוד טפל לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס כי כמו שהרוכב מטה הסוס על ידי מתג ורסן</div> <div> לכל אשר יחפוץ יטנו כן התורה בהתגלות הברית מטה אותו לכוונת הרוכב שהוא הבורא יתברך השורה לעיו</div> <div> ונעשה לו התורה כרסן שהוא ביד הרוכב וזוכה לנתינת התורה במתנה מלמעלה כמבואר למעלה.</div> <div> (מאור עיניים – נוח)</div> <div> ויהיו חיי שרה וגו’ נקדים מה שאמרו רז”ל חש בראשו יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך חש</div> <div> בגרונו כו’ חש מבעיו כו’ חש בכל גופו כו’ שנאמר ולכל בשרו מרפא להבין הענין נקדים כי הנה נודע כי בצלם</div> <div> אלקים עשה את האדם (בראשית ט’, ו’) ופירש רש”י אותו צלם המתוקן לו דמות דיוקן יוצרו הוא והנה הבורא</div> <div> יתברך אין לו שום תמונה ח”ו מחמת שהוא אין סוף בלתי מושג אך הענין כי בראשית ברא וגו’ ודרשו רז”ל</div> <div> בשביל התורה ובשביל ישראל כו’ ואלהים מורה על הצמצום כנודע כי מפני שהשם יתברך אין סוף ובעת</div> <div> בריאת העולם הוצרך כביכול לצמצם אור שפעת יקרו לצמצם את עצמו בעולמות אף שהוא יתברך אין סוף</div> <div> ואין העולמות יכולין לסובלו מכל מקום מחמת שהוא יתברך רצה בבריאתן צמצם את עצמו בעולמות כביכול</div> <div> בכדי שיוכלו העולמות לסובלו ובחינה זו נקרא אלהים אך מהות הצמצום הוא התורה שצמצם שכינתו</div> <div> באותיות התורה ועל ידם נבראו העולמות כי אורייתא וקודשא בריך הוא חד מזה הטעם כי הוא עצמותו יתברך</div> <div> ובה ברא העולם והנה בהתורה יש רמ”ח מצוות עשה ושס”ה לא תעשה והן נקראים שיעור קומה של יוצר</div> <div> בראשית כי התורה היא קומה מצד הנ”ל ואדם גם כן נברא על ידי התורה בדיוקן הזה שיש בו קומה מרמ”ח</div> <div> איברים ושס”ה גידים וכל אבר הוא כנגד מצוות עשה שבתורה המיוחדת לאותו אבר והבן כאמור אצלנו כמה</div> <div> פעמים:</div> <div> והנה עיקר הכוונה היה בבריאה זו שיהיה האדם ממשיך חיות וכל שלימות מן התורה שהוא האומן בקיימו</div> <div> התורה מצות עשה ומצוות לא תעשה בכדי שלא יעדר ח”ו אפילו אחד ואז נמשך לו חיות מכל מצוה פרטית</div> <div> השייך לאותו אבר או לאותו גיד בשמרו שלא לעבור על אל תעשה אף שאין באפשר לקיים כולם במעשה מכל</div> <div> מקום יוכל לקיימו בדבור כמאמר רז”ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וכיוצא בשאר מצוות שאי</div> <div> אפשר לקיימן מחמת שהוא מוכן לקיימן ומצדו לא יבצר רק שהוא בלתי אפשר נחשב לו הדבור למעשה</div> <div> וההיפך ח”ו בהעדר שום מצוה מקומה של יוצר בראשית מחסר גם כן ח”ו החיות מאותו האבר שכנגד מצוה זו</div> <div> ונמשך הפגם לנפשו ועל ידי זה גם כן לגופו בגשמי נעשה גם כן חס וחלילה חולי על אבר זה רצה לומר:</div> <div> והנה אם אין לו דעת מבקש לו רופא לרפאותו אך האמת הוא אם היה שב אל האומן להתורה כי ידע אינש</div> <div> בנפשיה לפשפש במעשיו מהות חטאיו כמו כלי שעשה אומן חכם בחכמה אם יקרה לו שום הפסד חס וחלילה</div> <div> צריך להביאו לאומן הראשון שעשאו כי בלעדו לא ידע שום אומן מהות ההפסד כך הוא גם כן בענין זה צריך</div> <div> לילך אל האומן ולהשיב עליו חיות התורה עם אור אין סוף ברוך הוא המצומצם בתורה ולא יצטרך לרופא</div> <div> הגשמי ויכול להיות שיבוא לו הרפואה ברגע והבן ובודאי אז יהיה שלם בכל מיני שלימות בגופו וממונו</div> <div> ובבנים כי כל מה שיארע לו ח”ו הכל הוא תקנתו כנ”ל וכן אמרו רז”ל הפורש מן התורה הרי זה מעוות לא</div> <div> יוכל לתקן וגו’:</div> <div>  </div> <div> <div> וזהו תמים תהיה עם ה’ אלקיך פירוש מתי תהיה תמים עם ה’ כשאתה דבוק בהשם יתברך ובתורתו שהוא</div> <div> אלקיך בחינת הצמצום כאמור שצמצם את עצמו בהתורה אז תהיה שלום בכל מיני שלימות בגוף ונפש:</div> <div> וזהו שאמרו רז”ל ורפא ירפא מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות כי מהיכא תיתי שלא לרפאות אך הנה מצד</div> <div> האמת היה צריך לעשות כנ”ל ולא לבקש רפואות הגוף לבד אך מפני שאין לו דעת וסומך אמונתו על זה והשם</div> <div> יתברך אינו חפץ במות המת ח”ו לכך ניתנה רשות כו’ אך האמת כמו שאמר הכתוב ויאמר אם שמוע תשמע</div> <div> וגו’ כי אני ה’ רופאך ודרשו רז”ל לא אשים ואם אשים כו’ וכמו שכתב מהרש”א ז”ל דאף שלא נזכר זה בתורה</div> <div> ואם אשים אך הוא נכלל הכל בלא אשים כי הבורא ברוך הוא מצוי תמיד ותורה ותשובה קדמו לעולם והנה אף</div> <div> אם אשים הוא כאלו לא אשים מחמת שהרפואה קדמה לעולם:</div> <div> וזהו הטעם גם כן כי כל רפואות הבורא יתברך קודמין למכה והבן:</div> <div> ונודע שהתורה נבנית מעשרים ושבעה אותיות התורה אך עשרים ושתים רחמים גמורים וחמשה אותיות</div> <div> הכפולים מנצפך הן אותן הגבורות ומהם באים הדינים ומי שמדבק את עצמו באין סוף ברוך הוא על ידי התורה</div> <div> הוא כוללן בעשרים ושתים אותיות הרחמים כי מן התורה חד בתרי בטל ונמתקין הגבורות והנה אין אדם יכול</div> <div> לבוא למדריגה זו לדבק את עצמו באין סוף ברוך הוא וברוך שמו ובתורתו כי אם על ידי ענוה ואז אשכון את</div> <div> דכא ושפל רוח ונעשה לבבו משכן להבורא ברוך הוא ואז אין חסרון בבית המלך והוא אז שלם בכל מיני</div> <div> שלימות כמאמרינו על פסוק מה ה’ אלהיך שואל מעמך כי מדת מה הנקרא ענוה שואל מעמך ואז כי אם ליראה</div> <div> את ה’ משאל כן כשאין לו ענוה אין לו יראה כי ענוה מביא לידי יראה ואז אין אני והוא יכולין לדור ואין לו</div> <div> מורא בפני הבורא מחמת שהוא אינו אצלו משאל כן שהוא שורה בקרבו הוא ירא ממנו ונופל יראתו עליו כי</div> <div> המלך קרוב לפניו ובקרבו וזהו אל תקרי מה אלא מאה כי על ידי מדריגת מ”ה זוכה לאל”ף אלופו של עולם.</div> <div> (מאור עיניים – חיי שרה)</div> <div>  </div> <div> ונודע שהמחשבה שבכל אדם הישראלי נלקחה מעולם המחשבה האמור עליל רק שהוא בבחינת שבירה</div> <div> מחשבות נפולין ממקורן ומי שיש לו לב לחפץ ולדעת לזה מעלה אותן לשרשן ומבררן ממקום השבירה ומעלה</div> <div> אותן למחשבה עליונה הנקרא חכמה כמו שכתוב בזוהר כולהו בחכמה אתברירו שעל ידי זה החכמה שמעלין</div> <div> למחשבה עליונה על ידי זה מבררן מבחינת שבירה ונעשה מהן טוב גמור כי זה עיקר עבודתינו לברר הניצוצות</div> <div> שהם המחשבות מלובשין בקליפות לבררן ולהעלותן ולייחדן בשרשן האמור כאמור אצלנו על פסוק רבות</div> <div> מחשבות בלב איש ועצת ה’ היא תקום שהכוונה כי יש שבעה מיני מחשבות באדם ולא יותר וכל אחת מהן</div> <div> כוללת מיני מחשבות באדם ולא יותר וכל אחת מהן כוללת מיני מחשבות עד אין מספר למשל שיש כמה מיני</div> <div> מחשבות שהן מבחינת האהבה ויש בהן אהבות רעות והן נפולין ממקורם אהבה העליונה שהוא רק אהבת</div> <div> הבורא יתברך תענוג כל התענוגים וכשמרגיש בזה בעת שבא לו המחשבה מאהבה הנפולה מיד יחרד ויאמר</div> <div> הלא זה שהיה למעלה במקורה עולם האהבה כאמור ומיד יתחיל לאהוב הבורא יתברך בבחינת האהבה</div> <div> שנתעוררה בקרבו שאז נקל לו מאחר שנתעוררה המדה הזאת בקרבו אזי יש תקומה להמחשבה הנפולה ההיא</div> <div> וכל זה הן מעת הנפולה ההיא וכל זה הן מעת התפלה הן בשאר עתים וכן בכל השבע מיני מחשבות כגון יראות</div> <div> אחרות והתפארות וניצוח והשאר משבעה מיני ימי הבנין כנודע בכולם הכוונה לזה שיעלם לשרשם כאמור</div> <div> לעיל ויבררן על ידי החכמה העליונה כמו שאמרו וכולהו בחכמה אתברירו ומי שאין לו לב לחפוץ ולדעת</div> <div> ולהבין אזי נמשך אחר המחשבה ח”ו ומביאו ח”ו לידי מעשה ומפילה יותר ויותר רחמנא ליצלן ומה שהיה עצת</div> <div> ה’ שעל ידי זה יוכל לדבק את עצמו ומחשבתו יותר נופל בהשבירה והבן:</div> <div> וזהו מרחוק ה’ נראה לי (ירמיה ל”א, ב’) כי מדברים שהם נראים רחוקים ממנו יתברך אדרבה ה’ נראה לי על</div> <div> ידי זה וכל זה על ידי בחינת חכמה הנקרא אחותי כמו שכתוב (משלי ז’, ד’) אמור לחכמה אחותי את על ידי זה</div> <div> מדבקן בשרשן שהוא החכמה כאמור:</div> <div> וזהו רבות מחשבות בלב איש ועצת ה’ היא תקום (שם י”ט, כ”א) כי הרבה מחשבות באין במוח האדם בכל יום</div> <div> ושמא תאמר שבאין לבלבל אותך לכך אמר כי עצת ה’ היא שהיא תקום מנפילתה שעל ידי זה המחשבה תבוא</div> <div> (לבחינת בירור כי על זה מצפה משיח שנבוא למדריגה זו כאמור. (מאור עיניים – אלה שמות)</div> <div>  </div> <div> <div> סוד גלות מצרים הוא כי הדעת האמיתי היה בגלות שלא היו משיגין הדעת לעבוד הבורא ברוך הוא כענין</div> <div> שנאמר (דברי הימים א’, כ”ח, ט’) דע את אלהי אביך ועבדהו כי באמת הדעת הוא העיקר המביא לידי יראה</div> <div> ואהבה הגמורה כי אחר שידע ויאמין כי מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה והוא תענוג כל התענוגים</div> <div> ברוך הוא וברוך שמו חי החיים אם כן בכל התענוגים אילו יצוייר ח”ו העדר שפעת אורו וחיותו יתברך</div> <div> בהדברים הנבראים היו חוזרים הנבראים לתהו ובהו וכן בכל העולמות עליונים ותחתונים אילו יצוייר ח”ו</div> <div> העדר חיותו מהן היו כלא היו ואם כן הוא העיקר בכל הדברים ואם כן כשיאמין בזה ודאי לא יתאוה לשום</div> <div> תענוג בעולם מאחר שעיקרו הוא הבורא ברוך הוא ואם כן טוב יותר לדבק את עצמו בתענוג האמיתי ולא</div> <div> להפריד ח”ו נרגן מפריד אלוף (משלי ט”ז, כ”ח) מפריד אלופו של עולם משכינתיה כי כל הדברים מכונים</div> <div> בשם שכינה דהיינו חיות השם יתברך השוכן בכל הדברים ואם הוא עושה הדבר כמו שעושים אנשי המונים</div> <div> אזי מפריד ח”ו על כן בודאי מי שיש לו דעת זה יראה בכל דבר הפנימיות המקיימו שהוא שכינתו ברוך הוא</div> <div> וידבק בו ויבוא לידי יראה ואהבה.</div> <div>  </div> <div> <strong>ואהבה נקרא כמו שאמרו במשנה ואהבת וגו’ בכל מאדך </strong>בכל מדה ומדה מהו בכל מדה ומדה דנודע כי השם</div> <div> יתברך אין סוף ואם כן הוא דבר שאין לו גבול ותכלית והעולם הוא דבר שיש לו גבול ואם כן איך אפשר</div> <div> לעולם לסבול אור שפעת חיותו ששוכן בכל הנבראים כנ”ל מאחר שאין לו יתברך גבול אלא הוא יתברך</div> <div> מנהיג עולמו על ידי מדותיו והמדות נקראים מה שמדד השם יתברך וצמצם את עצמו כביכול באופן שיוכל</div> <div> העולם לסובלו וזהו לשון מדה וכל זה כפי שגזרה חכמתו יתברך שאינה מושגת פעם מודד במדה זו ופעם</div> <div> במדה אחרת כפי שגוזרת חכמתו יתברך שצריך בעת ההיא להנהיג עולמו על ידי שפעת חיותו וכן לכל אדם</div> <div> מישראל מודד את עצמו ומצמצם אלהותו יתברך כפי כח האדם ושכלו בזמן ההוא פעם בחסד ופעם ברחמים כי</div> <div> אי אפשר לאדם לקחת אלהותו יתברך בעת ההיא כי אם בזאת המדה דוקא ואם האדם יש לו דעת בודאי מקבל</div> <div> אלהותו יתברך כפי מה שמדד את עצמו אליו בעת ההיא וישמח בקבלת אלהותו יתברך עליו ויהא מודה לו</div> <div> במאוד מאוד ועובד אותו ביראה ואהבה גמורה מאחר שיש לו דעת והדעת הוא הכולל אותן כנודע:</div> <div> ולזה הטעם צריך כל אחד לקבל עליו בשעת קריאת שמע בד’ דאחד ארבע מיתות בארבע וליחד משו באמת</div> <div> כמו שכתוב (תהלים מ”ד, כ”ג) כי עליך הורגנו כל היום זה שמקבל עליו ארבע מיתות בית דין למען יחוד משו</div> <div> הגדול יתברך כי בודאי נעשה יחוד הויה שהוא רחמים ואלקים שהוא דין מאחר שמקבל אלהותו יתברך</div> <div> בשתיהן וזהו (דברים ו’, ד’) ה’ אלקינו ה’ אחד בין שמתנהג עמו במדת הוי”ה בין במדת אלהינו הכל ה’ שהוא</div> <div> חסד האל יתברך בכדי שיוכל לקבל לאהותו יתברך בדבר ההוא מאחר שכך צריך לו בעת ההיא וזהו (שם ד’,</div> <div> ל”ט) כי ה’ הוא האלהים גו’ וכל זה על ידי הדעת כמו שכתוב בתחלת הפסוק וידעת היום וגו’ וכשעובד כך</div> <div> בדעת זה נעשה גם כן הדין רחמים מאחר שמאמין ומקבלו בשמחה ומודה לו מאוד ומחזיק את הדין כאילו הוא</div> <div> חסד נעשה כן באמת וזהו צדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים והרשעים אף שמתנהג הבורא ברוך הוא</div> <div> אתם במדת הרחמים אין מקבלים אלהותו על ידי זה מאחר שאין להם דעת ומפרידים אותו מהבורא יתברך</div> <div> והופכים למדת הדין והצדיק יוכל לתקן גם זה שקלקלו רשעים ומהפכים למדת הרחמים:</div> <div> וזהו בן בג בג אומר הפוך בה והפוך בה כי על ידי התורה שהוא הדעת יהפוך מה שמתנהג עמו הבורא יתברך</div> <div> במדת הדין יהפוך למדת הרחמים וגם יהפוך מה שקילקלו הרשעים כאמור לעיל והבן:</div> <div> אך שצריך כל אחד ואחד לבוא לידי נסיונות אף שמקבל אלקותו במחשבתו כנ”ל מכל מקום מנסין את כל אדם</div> <div> בעשר נסיונות כמו שאמרו באברהם עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם והנסיון הוא שמסלקין</div> <div> ממנו ההתקשרות שהיה קשור בהשם יתברך על ידי הדעת בעת שבא לידי נסיון ונשאר אצלו רק הבחירה כי</div> <div> לולא זה לא היה נקרא נסיון כי בודאי על ידי ההתקשרות יאחז צדיק דרכו ועל ידי זה נתמעט הדעת אצלו לא</div> <div> סילוק הדעת ממש ואם עומד בנסיון על ידי שנקבע בלבו מקודם כשהיה לו דעת רחב.</div> <div> והנה כשהיו ישראל במצרים היה הדעת בגלות כי קליפה קדמה לפירי כי הדעת היה מכוסה בקליפות כמו</div> <div> קליפת האגוז כמו שאמר הכתוב (שיר השירים ו’, י”א) אל גינת אגוז ירדתי שהוא על גלות מצרים ובאגוז יש</div> <div> קליפה חיצונה היותר קשה ומכסה את האוכל ותחתיה קליפה הקשה כדי שיוכלו לראות האוכל הגם שנשארו</div> <div> עדיין קליפות הדקות עד שיבא משיחנו במהרה בימינו שיתגלה הפנימיות לגמרי מכל מקום עיקר ההתכסות</div> <div> נתגלה כי מצרים אותיות מצר ים, כי יש ים החכמה שהוא הדעת שבא משם ומי שאין לו דעת כלל הוא גם</div> <div> היום במיצר ים שלא נכנס עדיין בים החכמה.</div> <div> <div> על כן אמר בעל ההגדה לא את אבותינו בלבד גאל הקב”ה אלא אף אותנו גאל עמהם כי בכל שנה יש יציאת</div> <div> מצרים באופן הנ”ל והרשעים שאין להם דעת עדיין לא יצאו ממצרים על כן אמר בעל ההגדה לא את אבותינו</div> <div> בלבד גאל הקב”ה אלא אף אותנו גאל עמהם כי בכל שנה יש יציאת מצרים באופן הנ”ל והרשעים שאין להם</div> <div> דעת עדיין לא יצאו ממצרים על כן אמר רשע מה הוא אומר מה העבודה וכו’ מאחר שאין לו דעת קשה לו על</div> <div> העבודה ואף אתה אמור לו וכו’ לי ולא לו אילו היה שם לא היה נגאל מאחר שגם היום הוא במצרים דהיינו</div> <div> דעת שלו:</div> <div> על כן נאמר וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים שבא הדעת להבחין בהדעת שאף בחינת אלקים הוא</div> <div> קבלת אלהותו יתברך וזה וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה’ כי משה רבינו ע”ה אמר למה הרעות לעם</div> <div> הזה והשיב לו השם יתברך מה רעה הוא זה הלא עיקר הגאולה הוא שידעו שאלקים ושם הרחמים הוא אחד</div> <div> ויחוד אחד כאמור לעיל ומה שנראה שהוא רעה הוא למי שאין לו דעת אבל באמת לפי חכמתו יתברך שאינה</div> <div> מושגת צריך בעת ההיא להתצמצם במדה ההיא דוקא וזהו שהורה הוא יתברך זה למשה ואמר אליו במדת</div> <div> אלקים זה שאמרת שהרעותי תדע שאני ה’ כאמור:</div> <div> (מאור עיניים – וארא)</div> <div>  </div> <div> או יאמר בשעה שהקדימו כו’ אמר מי גילה רז זה לבני כו’. וצריך להבין איך אפשר לעשות קודם שישמע מה</div> <div> לעשות גם מה היה ענין התפארות השם יתברך שהתפאר בזה כל כך במה שהקדימו נעשה לנשמע:</div> <div> אך האמת שהאדם הוא אינו יכול לעמוד תמיד על מדריגה אחת כי החיות רצוא ושוב שבא ומסתלק דהיינו</div> <div> כשהוא דבוק בהשם יתברך הוא מרגיש חיות ותענוג ואחר כך מסתלק ונופל מדריגתו ויש בזה רזין דאורייתא</div> <div> בטעם הדבר למה צריך ליפול ממדריגתו וטעם אחד הוא כדי שיבוא אחר כך למדריגה יותר גדולה שבכל דבר</div> <div> צריך להיות העדר קודם להויה וכשרוצים להגביה למדריגה יותר גדולה צריך להיות העדר קודם לכן צריך</div> <div> ליפול ממדריגה שהוא עכשיו:</div> <div> והנה צריך האדם שגם בנפלו ממדריגתו יתאמץ לעלות אל ה’ באותו מדריגה שהוא עכשיו כי צריך להאמין</div> <div> שמלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה ואפילו במדריגה שהוא עכשיו יש גם כן השם יתברך כי לית אחר</div> <div> פנוי מיניה רק שהוא מצומצם מאוד וזהו (תהלים קי”ג, ג’) ממזרח שמש עד מבואו וגו’ שהצדיק נקרא שמש</div> <div> כמאמר עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל וכו’ הרי שהצדיק נקרא שמש וזהו ממזרח</div> <div> שמש דהיינו שהמוח שלו בהיר וזך ודבוק בהשם יתברך עד מבואו דהיינו כשמסתלק הבהירות ונפל ממדריגתו</div> <div> ולעולם צריך להיות מהולל שם ה’ ולמתאמץ לעלות אל השם יתברך באותו מדריגה שהוא עכשיו:</div> <div> וזהו נקרא נעשה קודם ונשמע אף בנפילתינו ממדירגתינו להדבק בהשם יתברך באותה מדריגה כנ”ל ואחר כך</div> <div> נמשע שעיקר השמיעה הוא לשון הבנה דהיינו שבא למדריגה יותר גדולה כנ”ל וזה הוא עיקר קבלת התורה</div> <div> שקבלו ישראל ולכן התפאר השם יתברך בזה מאוד שקבלו התורה בגודל האמת והשיגו האמת שלעולם יהיו</div> <div> דבוקים בהשם יתברך ולא יפרדו ממנו אף בנפלם ממדריגתם וזהו עיקר ההילוך וההנהגה הישראלית ובזה</div> <div> צריך להלך ובמה יבוא להשם יתברך כשנפל ממדריגתו שהרי ניטל ממנו המוחין והדעת אף שהשם יתברך הוא</div> <div> מלא כל הארץ כבודו דהיינו אפילו במקום שהוא כל הארץ שכולו ארציות שהוא רק חומר עב אף על פי כן</div> <div> מלא כבודו יתברך והנה השם יתברך נקרא חיי החיים דהיינו שכל החיים שבעולם בהמות חיות ועופות ומין</div> <div> האדם החיות שלהם הוא השם יתברך וזהו חי החיים שהוה יתברך החיות של כל החיים ויחשוב כשנפל</div> <div> ממדרגתו הלא חי אני ומי הוא החיות שלי הלא הבורא יתברך ונמצא יש כאן גם כן הוא יתברך אך שהוא</div> <div> מצומצם מאוד:</div> <div> וזהו אמר הקב”ה מי גלה רז זה לבני רצה לומר מי דהיינו כשהם חושבים מי הוא החיות שלהם זה גילה להם</div> <div> רז זה להקדים נעשה לנשמע כנ”ל:</div> <div> וזהו ביום הזה באו מדבר סיני דרשו רז”ל שיהיו חדשים עליך כיום שניתנה ואיך אפשרות הענין הלא התורה</div> <div> ניתנה זה זמן ארוך ואיך יהיו חדשים כיום שניתנה. אבל לפי דברינו הנ”ל מובן היטב שבכל יום ויום מקדים</div> <div> נעשה לנשמע שזה היה עיקר קבלת התורה כמבואר: וזהו ואתם הדבקים בה’ אלקיכם גו’ וצריך להבין למה</div> <div> כתוב בשני שמות בה’ אלקיכם היו (דברים ד’, ד’) למימר ואתם הדבקים בה’ ותו לא ולפי דברינו הנ”ל יובן</div> <div> היטב כי אלקים בכל מקום הוא דין וצמצום וזהו ואתם הדבקים בה’ אלקיכם דהיינו אפילו כשהוא מצומצם</div> <div> <div> אצליכם כשנפלתם ממדריגתכם אף על פי כן אתם דבקים בהשם יתברך באמצעות כי הלא חיים כולכם היום</div> <div> ומי הוא החיות שלכם הלא הוא יתברך שמו ויתעלה זכרו:</div> <div> וזהו מאמר דוד המלך ע”ה שויתי ה’ לנגדי תמיד (תהלים ט”ז, ח’) רצה לומר שהיה שוה אצלו הוי”ה דהיינו</div> <div> כשאני דבוק בהשם יתברך במוחין בהירים ולנגדי הוא לשון נגדיות דהיינו כשנפלתי ממדריגתי הכל היה שוה</div> <div> אצלי שהיה דבוק בהשם יתברך גם בעת נפלו וזהו שאמר שלמה המלך ע”ה (קהלת ז’, י’) אל תאמר מה היה</div> <div> שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה רצה לומר שיש שוטים שבנופלם ממדרגתם</div> <div> שוכבים ל לעפר ואינם עולים שוב אל השם יתברך וזהו אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה דהיינו</div> <div> שאז הייתי עובד השם יתברך ועכשיו נפלתי ממדריגתי אל תאמר כן כי לא מחכמה שאלת על זאת כי החכמה</div> <div> תחיה והחיות רצוא ושוב ואם כן מוכרח להיות כך וזה נקרא בזוהר הקדוש מטי ולא מטי דהיינו כשהוא דבוק</div> <div> בהשם יתברך בבהירות אז נקרא מטי וכשמסתלק נקרא ולא מטי:</div> <div> והטעם למה צריך ליפול ממדרגתו הוא כך דהנה יש נשמות נפולים יש שנפלו מששת ימי בראשית ויש</div> <div> שנופלים בכל דור ודור ומתגלגלים והם נע ונד ואינם יכולים לבוא אל השם יתברך כי אין להם במה לבוא</div> <div> שבחיים חיותם עסקו בהבלי עולם הזה ולא עשו כלום וכשהצדיק נופל ממדריגתו ואחר כך קם כמאמר (משלי</div> <div> כ”ד, ט”ז) שבע יפול צדיק וקם וכשקם ועולה אל השם יתברך מעלה עמו אותם נשמות הנ”ל והנה אינו יכול</div> <div> להעלות אלא אותן נשמות שהם משרשו ולכן צריך כל אדם ליפול ממדריגתו כדי להעלות נשמות שהם</div> <div> משרשו והבן:</div> <div> (מאור עיניים – יתרו)</div> <div>  </div> <div> ל בראשית בשביל התורה וכו’ ובשביל ישראל והענין שכל אחד ואחד מישראל יש לו שורש נשמתו בתורה</div> <div> שהוא שורש כל השרשים של כלל נשמות ישראל ועל ידי זה יתאחדו נפשות ישראל בהשם יתברך בעת</div> <div> עוסקם בתורה דאורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא שהיה מבלתי אפשרי להיות העולם כי אם על ידי שנתאחד</div> <div> הקב”ה עם התורה כי הלא השם יתברך הוא אין סוף ובלתי בעל תכלית ואין לו גבול וקצבה ושיעור ולא היה</div> <div> באפשרי לברוא העולם הגשמי המוגבל בזמן ומקום כי אם באמצעות התורה שנתלבש הבורא יתברך שהוא</div> <div> אור מעטה לבושו ועל ידי זה יכול להיות צמצום להגביל בה זמן ומקום כי בתורה מצינו שיש לה איזה גבול</div> <div> וקצב ומדה כאמר רז”ל על פסוק (זכריה ה’, ב’) מגילה עפה ארכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה שהיא</div> <div> התורה שיש לה מדה כמדתה שנתנו לה חז”ל בפירוש הפסוק הזה ולכן על ידה צמצם הבורא יתברך בתוך</div> <div> העולמות עד שברא עולם הזה בגבול ותכלית ולכן נקרא המדות המקובלים אצלנו בשם מדות מפני שככה מדד</div> <div> ושיער חכמתו יתברך כמה שיוכל העולם ליסבול אור שפעת חכמת אלהותו יתברך.</div> <div> וזהו פירוש הגמרא על פסוק ובו תדבק וכי אפשר לידבק בשכינה והלא אש אוכלה הוא אלא הדבק במדותיו</div> <div> מה הוא רחום אף אתה רחום וגו’ ולכאורה הדבר תמוה שהרי מכל מקום יפלא הדבר על לישנא דקרא דמשמע</div> <div> דהדביקות בו יתברך ממש ולא במדותיו וכי אפשר וגו’ ואיך נוציא הפירוש מפשוטו לומר הדבק במדותיו ואין</div> <div> זה לשון הכתוב שהרי כתיב ובו תדבק דמשמע דוקא בו ולא במדותיו.</div> <div> אמנם יובן עם האמור למעלה שהמדות הם שנתצמצמו על ידי התלבשותו יתברך באור הוד מעטה לבושו</div> <div> יתברך שהיא התורה בהם י”ג מדות שהתורה שבעל פה נדרשת בהן מהתורה שבכתב והן הן הי”ג מדות</div> <div> שנזכרים בפסוק (שמות ל”ד, ו’) ה’ ה’ אל רחום וגו’ עליהם רמזו רז”ל מה הוא רחום וכו’ וכשאדם עוסק</div> <div> בתורה בדביקות לשורש נשמתו ששם הוא בתורה כאמור נעשה אחדות אחד עם הבורא יתברך כביכול ולכן</div> <div> גם הפשוטו של מקרא אמת ובו תדבק בו ממש שהוא יתאחד במקורו שהתורה ושם נעשין אחדות אחד ממש</div> <div> וביארו רז”ל כיצד תהיה דבקותו בו יתברך ממש ותירצו שהוא על ידי מדותיו כאמור על ידי המדות שהתורה</div> <div> נדרשת בהן יוכל הוא לדבקה בו יתברך וזה שאמרו מה הוא רחום כו’ שזהו עצה נכונה אל האדם אשר איננו</div> <div> יכול לעסוק בתורה תמיד על כל פנים יהיה תמכין דאורייתא שעל ידו יכול האיש העוסק בתורה ללמוד</div> <div> בדביקות האמור ולדבקה בו יתברך.</div> <div> (מאור עיניים – תצווה)</div> <div>  </div> <div> ן כי התורה הוא שמו של הקב”ה והשם הוא ושמו אחד ומה הוא היה הוה ויהיה כן התורה, ונבאר את זה כי</div> <div> ‘הנה נצטוינו (דברים ו’, ה’) ואהבת את ה’ כי אהבה הוא חסד כמה דאת אמר (מיכה ו’, ח’) ואהבת חסד. חסד ה’</div> <div> <div> מלאה הארץ כי למשל כל תענוגי העולם הם האהבות שהאדם אוהב תענוגים והנה נצטוינו על ידי התורה</div> <div> לאהוב את ה’ ואל אהבה חיצוניות כי האהבות הגשמיות הם שירדו מלמעלה מעלה עד שבאו לכאן לארץ ומאן</div> <div> דנחית מדרגיה קרו ביה וימת שנתגשמו הדברים הנאהבים אבל קודם בואם לארץ בהיותם בשרשם קודם</div> <div> שנבראו וירדו לארץ היינו בהיותם בבורא יתברך אז היו בדקי הדקות ברוחניות וזהו (שיר השירים ז’, ז’) מה</div> <div> יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים היינו שבתוך תענוגי העולם הזה הוא אהבה של הבורא ברוך הוא ויותר</div> <div> האהבה שבתענוגי העולם הזה הוא אהבת נשים והזהירנו השם (קהלת ט’, ט’) ראה חיים עם אשה אשר אהבת</div> <div> היינו שלא לדבק באהבה המתה על דרך מאן דנחית מדרגיה כו’ וימת כי אם ראה חיים שתביט ותראה על</div> <div> החיות היינו השם ב”ה הוא מחיה את הכל ואתה מחיה את כולם וצריך להביט ולראות על האהבה החיים ולא</div> <div> על האהבה המתה.</div> <div> והנה יש שבעה מדות שהשם ב”ה מנהיג בהם את עולמו והם נקראים שבעת ימי הבנין כי בנין העולם הוא על</div> <div> ידי ז’ ימים כי אחרי כלות שבעה מתחילין עוד שבעה אחרות וכן לעולם והם ז’ מדות נגד שבעת ימים הנ”ל</div> <div> ביום ראשון הוא מדת החסד שהוא אהבה והמשכיל יקח מכל האהבות אהבת השם ב”ה ומקיים על ידי מדה זו</div> <div> את העולם ביום ראשון והרשעים מאבדין את העולם היינו אם אוהב אהבות אשר שנא ה’ אזי מקלקל כביכול</div> <div> המדה הזאת.</div> <div> וזה שאמר הבעש”ט (ויקרא כ’, י”ז) ואיש אשר יקח את אחותו חסד הוא פירוש התורה היא המיסרת את האדם</div> <div> שבא על הערוה שאחותו הוא שורש כל העריות ואמרה מה זה שבוער בך אהבה לילך אל הערוה הלא חסד</div> <div> הוא הלא זאת מדת החסד ואתה מוציא את המדה אל מקום מכוער כביכול מהראוי הוא לדבק את עצמך על ידי</div> <div> האהבה שיש בתוכך אל מדת החסד.</div> <div> וכן נצטוינו בתורה על יראת השם והוא מדת הגבורה והפחד יצחק וכל הפחדים שבאים לאדם הוא השם</div> <div> ברחמיו המפחדו כי עיקר היראה הוא יראת הרוממות בגין דהוא רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין רק לאו</div> <div> כל מוחא סביל דא כי (איוב כ”ח, כ”ח) הן יראת ה’ היא חכמה ומי שאין בו זאת החכמה להביאו ליראת</div> <div> הרוממות מפחדו השם בפחדים שהוא מתפחד על ידי שכלו הקלושה בכדי שעל ידי יראה הקטנה הזו יבוא</div> <div> לירא את השם יראת הרוממות.</div> <div> וזהו (משלי כ”ח, י”ד) והאלקים עשה שיראו מלפניו ואמרו חז”ל לא נבראו רעמים אלא כדי לפשט עקמימיות</div> <div> שבלב כי רעם גבורותיו מי יתבונן וזה אחד מגבורותיו שעל ידי יראת הרעמים יבוא לירא את השם כי הרעמים</div> <div> שלוחותייהו דרחמנא עבדין כי כמה פעמים לרוב אין מגיע היזק לאדם כי אם שיתפחד על ידי רעמים.</div> <div> וכן אמר הבעש”ט ז”ל שכל הפחדים אפילו בבעלי חיים המגיע לאדם הוא כוונת השם ב”ה להפחידו כדי</div> <div> שיזכור לירא את השם ואם האדם חכם ומתבונן את זה אז אין שום דבר המפחדו להרע לו מחמת שבתחלה</div> <div> היתה כוונת השם ב”ה להפחידו לא משום שיענשו על ידי הפחד כי אם שמפחד זה יבוא לירא ולפחד מהשם</div> <div> וכן עשה האדם אבל אם האדם לא יתבונן את זה ולא יפחד וירא מהשם אז בא עליו הרע שהיה מפחד ממנו</div> <div> וזהו (משלי כ”ח, י”ד) אשרי אדם מפחד תמיד היינו שמכל הפחדים המגיעים עליו על ידי זה הוא ירא מהשם</div> <div> ומתפחד ממנו תמיד ואז אשרי לאדם זה ומקשה לבו יפול ברעה היינו שאינו מתבונן לירא וליפחד מהשם על</div> <div> ידי הפחדים המגיעים אליו יפול ברעה שהוא מפחד ממנו על שלא התבונן לירא מהשם כי אחרי שהגיע עליו</div> <div> הפחד מלמעלה למטה אז בקל הוא יוכל לבוא ליראת השם.</div> <div> וזהו שאמרו חז”ל אטו יראה מלתא זוטרתי היא אין לגבי משה מלתא זוטרתי היא וקשה אם לגבי משה מלתא</div> <div> זוטרתי היא אבל לגבי ישראל לא היו זוטרתי וי”ל כי ראה משה רבינו ע”ה שישראל יראו מגשת אליו והתבונן</div> <div> בזה מה להם לירא ממני ומוכרח להיות שירדה היראה העליונה כביכול למטה על ידי צמצומים אל תוך משה</div> <div> רבינו ע”ה להפחיד את ישראל.</div> <div> וכן מדת התפארת (ישעיה מ”ט, ג’) ישראל אשר בך יתפאר היינו שמחויבים אנחנו לפאר את השם וע”ז השם</div> <div> מתפאר בפמליא של מעלה וזהו ישראל אשר בך אתפאר בפמליא של מעלה ומדת הנצח שמחויבים אנחנו לנצח</div> <div> את היצר הרע על דרך שאמרו חז”ל לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע ומדת ההוד היא התורה על דרך</div> <div> הכתוב (תהלים ח’, ב’) אשר תנה הודך על השמים ויסוד אינה מדה בפני עצמה רק היא המקשרת כל המדות</div> <div> להשפיע למלכות וצריכין אנו להיות מתקשרים בהשם יתברך ומלכות היא שבת מלכתא כל שומר שבת.</div> <div> <div> והנה הז’ מדות הנ”ל היא נגד שבעה ימים כי מדת החסד הוא נגד יום ראשון ומדת הגבורה הוא נגד יום שני וכן</div> <div> כולם והנה הרשעים מאבדין את העולם כו’ היינו שמקלקלין את ז’ מדות הנ”ל אשר הם נגד ז’ ימים שהוא בנין</div> <div> העולם שאחר כלות הז’ ימים מתחילין עוד ז’ ימים אחרים כו’ היינו שבמדת החסד שצריך לאהוב את השם והם</div> <div> אוהבים את תענוגי העולם הזה ואהבות רעות ומדת הגבורה והפחד שצריך ליפחד ולירא את השם והם יראים</div> <div> יראת אחרות כמבואר במקום אחר וכן כל הז’ מדות והצדיקים הם המתקנים את המדות וממלאין את החסרון</div> <div> שמחסרין הרשעים שמקלקלין את המדות ועיקר התיקון על ידי שפלות כי חטא הוא לשון חסרון על דרך</div> <div> (מלכים-א א’, כ”א) אני ובני שלמה חטאים. חסרים מהמלכות:</div> <div> (מאור עיניים – שמיני)</div> <div>  </div> <div> שמע ישראל ה’ אלהינו ה’ אחד וגו’: ואיתא במדרש לשעבר הקדמתם נעשה לנשמע עשיתם את העגל אבדתם</div> <div> נעשה ועתה שמרו נשמע וזהו שמע ישראל להבין הענין וגם להבין ענין קדימת נעשה לנשמע שלא כדרך זה</div> <div> העולם שצריך תחלה קדימת השמיעה וכמ”ש המין עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו ולאיזה כוונה אמרו</div> <div> כך ישראל במתן תורה ושורש הענין דנודע מה שאמרו רז”ל בראשית ברא בשביל התורה ובשביל ישראל</div> <div> שנקראים ראשית ברא הקב”ה כל העולם ושמים ושמי השמים והנה השני דברים שהן תורה וישראל הן דבר</div> <div> אחדות אחד כנודע ששורש נשמות ישראל הוא התורה ונמצא כי כח הפועל שבנפעלים הנמצאים עליונים</div> <div> ותחתונים הוא התורה וישראל שהן אחדות הגמור וקב”ה ואורייתא חד נמצא כי כוונת הבורא ב”ה היה להיות</div> <div> אחדות אחד ישראל והתורה עמו יתברך בלי הפסק ח”ו.</div> <div> ועל כן בכל מעשה פרטי שמזדמן לאדם לעשות בזה העולם המעשה שהאדם נקבע בו צריך לחשוב הלא זה</div> <div> הדבר הוא נברא בכח התורה שהוא אחדות אחד עמו יתברך שמו ובשבילי שאני ישראל נברא זאת המעשה</div> <div> והנה יש בזה הדבר כח הפועל והנה כמו שהיתה הבריאה עם הפועל ההוא שהוא התורה והבורא ב”ה שהן</div> <div> אחדות גמור כך המעשה הזה הפרטי אראה לעשות בכח הפועל ההוא ואהיה עבד נאמן לשולחי לקשר זאת</div> <div> המעשה הגשמיות שנתעבה בה כח הפועל בלי ראות לעין להפשיטו מגשמיות ולקשרו בהפועל הרוחני על פי</div> <div> התורה לעשות זאת המעשה על פי התורה והדין ובכוונה רצויה כפי מצות הכתובין בהתורה ונמצא שכשעושה</div> <div> כך מקיים כוונת הבורא ב”ה בבריאת עולמו בשביל התורה ובשביל ישראל ומקשר כל עולם המעשה</div> <div> ברוחניות אין סוף ב”ה ומקרבו לשרשו ועל ידי זה נשפע שפע וברכה בעולם המעשה ממקום העליון הרוחני</div> <div> ובודאי עושה זאת המעשה לא לשום כוונה גשמיות או להנאתו הגשמיות כי אם לעשות נחת רוח ולקיים רצון</div> <div> הבורא ב”ה:</div> <div> וזהו ענין כוונת קדימת נעשה לנשמע כי נודע שזה המבואר למעלה הוא יחוד השלם שמייחד ומקשר כח הפועל</div> <div> השוכן בתחתונים שהוא בחי’ שכינה להוי”ה שמהווה כל הויות וכח הפועל ההוא נקרא בחי’ אדנ”י מלשון</div> <div> אדנים למשכן שהמשכן היה יסודו האדנות שהוא כינוי לכח הפועל השוכן בעולם המעשה בכל הדברים</div> <div> הנעשים בזה העולם שהוא בחי’ מלא כל הארץ כבודו על ידי שכח הפועל הוא בכל הנפעלים וכל עוד שעושים</div> <div> ישראל בזה העולם כנ”ל אזי מקשר ומייחד בחי’ אדנ”י להוי”ה כאמור אבל כשעושה הדבר בלי כוונה הנ”ל</div> <div> ומגשם זה המעשה שעושה אזי נקרא מפריד אלוף מפריד אלופו של עולם משכינתיה שמפרידו כביכו”ל</div> <div> משרשו ומכניסו בגשמיות יתירה.</div> <div> והנה מבשרי אחזה אלוה (איוב י”ט, כ”ו) כמו באלף אלפי הבדלות בזיווג הגשמי עיקר היחוד הוא בהעדר</div> <div> לבושין כמו כן באלף אלפי הבדלות יחוד העליון הרוחני הנ”ל אי אפשר כי אם שלא יהא מסך מבדיל ולבוש</div> <div> גשמי לכוונתו זאת האמור למעלה כי אם שיעשה זאת מבלי שילביש זאת בכונה גשמיות וצריך מתחלה לעשות</div> <div> תשובה גמורה מחטאיו בכדי שלא יהיו מסך מבדיל אל היחוד והנה באמת לזכות לזאת המדריגה שיהא היחוד</div> <div> הגמור בכל התנאים המבוארים בכל השלימות אי אפשר להיות כי אם בימות המשיח במהרה בימינו כנודע וגם</div> <div> במתן תורה שאז היו במדריגה כמו שיהיה בימי המשיח במהרה בימינו כנודע שאז היה היחוד על צד השלימות</div> <div> בלי שום מסכים ומלבושים.</div> <div> וזה כונתם שהקדימו נעשה לנשמע שאמרו נעשה כל מעשינו בלי שום כונה אחרת כי אם ונשמע שהוא לשון</div> <div> אסיפה וחיבור כמו (שמואל – א ט”ו, ד’) וישמע שאול את העם וגם כן כאן קבלו עליהם לעשות כל מעשים</div> <div> שבעולם המעשה לכונת ונשמע שהיא לחיבור ויחוד בלי שום לבושים ומסכים כי אז היו כל ישראל מופשטין</div> <div> מגשמיות מאוד בהזדככות חומרן כנודע. ועל כך הקדימו הנעשה כי אחר עשייתן בכוונה הזאת בא אחר כך</div> <div> <div> היחוד שהוא בחי’ ונשמע והנה אחר שעשו את העגל וחזרו לחומריותן ולגשמיותן כמ”ש (שמות ל”ג, ו’)</div> <div> ויתנצלו בני שיראל את עדים וגו’ הנה אי אפשר להיות עוד היחוד על צד המובחר והשלימות עבור מלבושים</div> <div> ומסכים הגשמיים הבאים מצד גודל חומריות האדם וחטאיו שחוטא מצד חומריותו ואף על פי כן צריך כל אחד</div> <div> לזכך את עצמו בכל מה דאפשר בכדי שיהא היחוד על ידו אף שהוא עתה בלא שלימות הגמור מכל מקום נקרא</div> <div> עובד ועושה נחת רוח לבוראו במה שאפשר לו שמקשר עולם המעשה בא”ס ב”ה:</div> <div> וזהו כוונת המדרש לשעבר הקדמתם נעשה לנשמע על צד היותר טוב והגון בשלימות עשיתם את העגל אבדתם</div> <div> נעשה שעתה אין יכולת בידכם כל כך לעשות כל מעשה העולם ביחוד גמור בלי שום לבושים חיצונים ומסכים</div> <div> שמצד החטאים שמחטיא אתכם החומר ומכל מקום שמרו נשמע שמרו הוא מלשון המתנה כמו (בראשית ל”ז,</div> <div> י”א) ואביו שמר את הדבר שצריכים אתם לעשות בכל מה דאפשר על צד היותר טוב לפי מדריגתכם של עתה</div> <div> והיחוד השלם המתינו עד ביאת המשיח במהרה בימינו שאז תהיה מדריגתכם גדולה בזיכוך החומריות</div> <div> והלבושים ויהיה אז היחוד הגמור שיתכלל כל בחי’ אדנ”י להוי”ה ויהיה ה’ אחד ושמו אחד עבור היחוד הגדול</div> <div> .והתמידי שנזכה אז במהרה בימינו.</div> <div>  </div> <div> וזהו כונת הש”ס כתיב (זכריה י”ד, ט’) והיה ה’ למלך וגו’ ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד אטו האידנא לאו</div> <div> ה’ אחד כביכול וכו’ אלא לא כעולם הזה עולם הבא בעולם הזה אני נקרא באדנ”י ונכתב בהוי”ה ובעולם הבא</div> <div> אני נקרא בהוי”ה ונכתב בהוי”ה וכו’ כי הוא גם כן על פי האמור כי עתה בימי הגלות על ידי שאי אפשר להיות</div> <div> היחוד השלם כי אם על ידי לבושים ומסכים ואי אפשר לקשר בחי’ אדנ”י בהתכללות תמידי ושלם כי אם</div> <div> לעתים ולפעמים ובבני אדם פרטים כי בני עלייה המה מועטים וכל זה מצד עביות וגשמיות בני העולם וכביכול</div> <div> בחי’ אדנ”י לבד ובחי’ הוי”ה לבד ובעולם הבא שהוא ימות המשיח יהיה ה’ אחד שאז יהיה התכללות בחי’</div> <div> אדנ”י בהוי”ה בתמידות ביחוד גמור וכללי בכל אדם שיזכה אז לראות בביאת משיחנו במהרה בימינו אמן סלה</div> <div> ברוך ה’ לעולם אמן ואמן:</div> <div> (מאור עיניים – ואתחנן)</div> </p></div> </p></div> </p></div> </p></div> </p></div> </p></div> </p></div> </p></div>

מקורות- פרק י”א