אמתטריקס

<div style="text-align: right;"> <u><strong>אכילה</strong></u></div> <div style="text-align: right;"> ויאמר ה’ אל משה קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו למשמרת לדורותיכם למען יראו את</div> <div style="text-align: right;"> הלחם וגו’ והיא תימה למה צוה השם יתברך שיראו את הלחם ומה לו בזה אם יראו דורות הבאים את זה או</div> <div style="text-align: right;"> לא. אמנם הן אמת נודע מה שאמר הכתוב ממרחק תביא לחמה והוא ענין כי השכינה כביכול מצמצמת את</div> <div style="text-align: right;"> עצמה ליתן מזונותיהם של ישראל על ידי איזה סיבה מהסיבות והשכינה כביכול מתלבשת בתוך אותה הסיבה</div> <div style="text-align: right;"> לזון ולפרנס כל אחד ואחד מישראל לפי מזונו וטבעו וזהו מזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא</div> <div style="text-align: right;"> מילתא והוא מזל אל”ף עילאה שהכינה מתלבשת בו לזון כל אחד ואחד מישראל:</div> <div style="text-align: right;">  </div> <div style="text-align: right;"> <div> וזהו אל תלחם את לחם רע עין (משלי כ”ג, ו’) כי באמת הלחם יורד מן השמים ממקום קדוש כאמור על ידי</div> <div> התלבשות השכינה בסבה מן הסבות והנה אמרו רז”ל שעת אכילה שעת מלחמה שצריך להלחם עם היצר הרע</div> <div> בשעת אכילה וכמו שאמרו רז”ל סעודה שהנאתך ממנה משוך ידיך ממנה והנה כשבא המזון לאדם מהשם</div> <div> יתברך בעצמו על ידי איזה סבה שיזדמן לו שירויח בה מזוני או אפילו על ידי בני אדם אם הם טובי עין</div> <div> ונותנים לו לחם לאכול אז הוא יכול לעשות כן להלחם בשעת מלחמה שהוא שעת האכילה משאל כן כשהוא</div> <div> אוכל אצל בני אדם שהם רע עין אז לא תוכל להלחם את הלחם רצה לומר להלחם נגד היצר הרע בשעת</div> <div> אכילה כיון שהנותן הוא רע עין ובא לו הלחם שהוא אוכל מסטרא דרע עין שהוא סיטרא דיצר הרע ואז לא</div> <div> תוכל להלחם עם היצר הרע כיון שזה המאכל מסיטרא דיליה ולכן כל אחד ישים עיניו ולבו שלא ליהנות משל</div> <div> אחרים אם הם רע עין כי אין השכינה מלבשת שם באותו מאכל ואז לא תוכל להלחם בשעת אכילה משאל כן</div> <div> אם ישים מגמתו נגד השם יתברך כל מה שיתן לו השם יתברך יקבל בסבר פנים יפות ולא יסמוך על קבלת</div> <div> דבר קצוב מהאנשים המתנדברים לו די ספוקו כי מתת אלהים הוא שם השכינה שורה והשכינה מתלבשת</div> <div> באותו מזון היורד לאדם ועל השכינה נאמר ממרחק תביא לחמה שהוא על ידי מזל א’ עילאה כאמור.</div> <div> וזהו קח צנצנת אחת פירוש כי באמת למה נקרא שמו מן כי לא ידעו מה הוא שהוא רוחניות עליון יורד מן</div> <div> השמים וגם עתה היום הזה יורד מן השמים לכל אחד ואחד מזונו כאמור על ידי התלבשות השכינה באיזה</div> <div> סיבה מן הסיבות רק שבדור המדבר ירד מן השמים בלי שום התלבשות באיזה סיבה ועתה נתלבש לפי הסיבה</div> <div> וזהו קח צנצנת אחת רצה לומר כלי ותן שמה מלא העומר מן שיתלבש בתוכו בחינת מן שהוא לחם מן השמים</div> <div> שיתלבש בכלי על ידי סיבה מן הסיבות וזהו למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר שידעו שהייתי</div> <div> נותן במדבר בלי שום התלבשות והתכסות באיזה סיבה לכן גם עתה שנתלבש ונתכסה באיזה סיבה מן הסיבות</div> <div> ידעו ויבינו כי זהו הלחם בעצמו שיורד מן השמים והבן:</div> <div>  </div> <div> להבין כל הנ”ל דנודע כל עבודתינו וכוונת כל עשיית המצות הוא שנבוא למדריגת ובו תדבק שהוא לדבק את</div> <div> עצמו עם החלק אלהי השוכן בתוכו לשורש הכל על ידי עסק התורה ועשיית המצות שע”ש כך נקראים מצות</div> <div> לשון דביקות שבאמצעותן נזכה לדבק החלק אלהי והחיות השופע בתוכינו אל הכל שורש הכל למעלה והנה</div> <div> עבור שיש ניצוצות הקדושים ונשמות נפולין שאין להם כח לעלות בעצמן למעלה על ידי שהם מפסקים</div> <div> ומגושמין מאוד וע”כ צריך העובד לקשר א”ע עם כל המדריגות ולהביאן למעלה לשורש הקדושה העליונה:</div> <div> והנה נודע שהאכילה נקרא קרבן כמ”ש שהשולחן של אדם הוא במקום מזבח וכמ”ש משחרב בית המקדש</div> <div> שלחנו של אדם מכפר עליו והנה מצינו גם כן שהתענית נקרא קרבן ע”ש שמקריב חלבו ודמו כנודע ולהבין זה</div> <div> איך אפשר ששני הפכים בנושא א’ יחשבו דבר א’ אך הוא כאמור למעלה כי באמת יש בחינה דביקות בשורש</div> <div> הכל מתתא שהוא לקרב כל המדריגות תחתונים וניצוצות הקדושים מדברים נפולים ולקשרם בבורא יתברך</div> <div> ועל ידי זה דבוק בבורא יתברך הוא עם אותן המדריגות הנפולין שהוא סוד האכילה שנחשב כקרבן על ידי</div> <div> שמקרב כל הניצוצות והחיות העליון המלובש במאכל ההוא שהוא הטעם שטועם במאכל ההוא שהטעם הוא</div> <div> רוחני ולא ממשיי שהוא החיות הקודש העליון המלובש תוך המאכל הגשמי ההוא ובאכלו ממנו נשאר החיות</div> <div> בתוך האדם וניתוסף ונקשר בחיות ההוא שהוא החלק אלהי השוכן בתוכו ואם אותו הכח והחיות הניתוסף בו</div> <div> עובד את ה’ ומדבר דבורים בדביקות ועושה מצות בדביקות וכל זה על ידי הכח וחיות מן המאכל שניתוסף בו</div> <div> ועל ידי שעולה ונדבק בבורא יתברך עם זה הכח יש עלייה לניצוץ הק’ ההוא שהיא מלובש בגשמיות המאכל</div> <div> והחצוניות נדחה לחוץ אחר שנפרד ממנו החיות ויופיו שהיה מתחילה יפה ומהודר מחמת החיות ומעתה בהעדר</div> <div> החיות ממנו נשאר דבר מת ומוסרח.</div> <div>  </div> <div> והנה בעת אכילתו אם נותן אל לו לראות על הפנימיות שיהא כל כוונתו לשם שמים לקיים (משלי ג’, ו’) בכל</div> <div> דרכיך דעהו שהוא סוד הדעת לידע שאין שום דבר נפרד מעבודתו יתברך ואדרבה על ידי זה נעשה דבוק בו</div> <div> יתברך כמבואר למעלה אזי נחשב האכילה ההוא קרבן לה’ שמקרב חלקי הקדושה מתתא לעילא לשרשם</div> <div> ומוסיף גם כן דביקות יתירה לחלק אלהי שבו והוא דבר שיש להבורא ב”ה שעשועים גדולים מזה שהמדריגות</div> <div> תחתונים מתקרבים אליו שזהו עיכוב ביאת משיחנו כנודע עד שיוגבהו כל הניצוצות למעלה:</div> <div> וסוד התענית הוא התקרבות החלק אלהי בשרשו מעילא לתתא כי מתתא לעילא אין בו על ידי שאינו אוכל</div> <div> ביום התענית ועל ידי שיש לו אז לב נשבר ונכנע לו יתברך אזי מתעורר אליו שורש הקדושה העליונה לקרבו</div> <div> אליו יתברך והנה לא כל האדם זוכה לזה להיות במדריגה זו להיות אכילתו נחשב קרבן שידבק את עצמו עם</div> <div> חיות המאכל והוא על ידי שאין לו דעת כאמור כי אינו אוכל רק למלאות מאותו ונשאר עם חיותו ועם חיות</div> <div> שניתוסף בו מן המאכל למטה היפך הצדיקים שעליהם נאמר (שם י”ג, כ”ה) צדיק אוכל לשובע נפשו נפשו</div> <div> <div> דייקא שהוא תוספת הקדושה בו בנפשו על ידי האכילה שעל ידי דבוק בו יתברך אלא שהן במדריגה התחתונה</div> <div> בלי דעת שבלא דעת נפש לא טוב ואינו מוסיף שום קדושה בנפשו על ידי המאכל ואפשר וקרוב לודאי</div> <div> שמרחיקו מן הבורא ב”ה.</div> <div> ומפני שהשם יתברך חפץ חסד וחושב מחשבות לבלתי ידע ממנו נידח שיהיה עלייה בצד מה לכל האכילות</div> <div> החיצונית של כל ישראל ע”כ קבע יום א’ בשנה והוא ערב יום הכיפורים שמצוה לאכול ולשתות בו אפילו</div> <div> כשאוכל בבחי’ חיצונית שהוא למלאות תאותו בערב יוה”כ נחשב לו גם כן למצוה וכאלו התענה וכו’ ועל ידי</div> <div> זה שיש פעם א’ מצוה באכילה חיצונית ההיא על ידי זה עלייה לכל אכילות חיצוניות לכל השנה מאחר שגם</div> <div> בבחי’ זו יש פעם א’ קירוב לקדושה על ידי הכח של מצוה שעושה בערב יוה”כ אפילו בחיצוניות המאכל יש</div> <div> קירוב לכל הבחינה ההוא מכל השנה:</div> <div> ואח”ז הוא יה”כ שהוא סוד התענית פעם א’ בשנה כי מן התורה אין תענית קבוע יותר בשנה כי אם יה”כ</div> <div> כמבואר אצלנו במקום אחר כי ביה”כ הוא התעוררות והופעת התשובה עילאה על כל ישראל אפילו אותן שאין</div> <div> להן כח להתעורר תשובה בתוכן מצד עצמן בלא אתערותא דלעילא על ידי שהן במדריגה תחתונה מאוד שלא</div> <div> נשאר שום טוב להעירן לתשובה זה תשובה עילאה מצמצמת א”ע אליו שיתעורר ויקרב חלקו אל הבורא ב”ה</div> <div> כי הוא יתברך חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח והוא סוד הקרבן מעילא לתתא שמתקרב על ידי הקירוב</div> <div> של התשובה מעילא לתתא ולכך הוא סוד התענית ביה”כ ע”ש שבחי’ התענית הוא קרבן מעילא לתתא כנ”ל</div> <div> שהקירוב מתתא לעילא אין בו שיקרב א”ע עם החיות של מדריגות תחתונות של המאכל שאוכל ולפי שצריך</div> <div> ביה”כ להתצמצם התשובה עילאה לקרב כל ישראל מעילא לתתא לכך נצטוה להתענות אותו היום דוקא</div> <div> שיהיה כל בחי’ התקרבות יום זה מעילא לתתא ולא על ידי מאכל להורות על כוונה זו בכדי שיתעורר התשובה</div> <div> עילאה מעילא לתתא כנ”ל והבן זה.</div> <div> ובחי’ תיקון התקרבות מתתא לעילא כבר נתקן מיום אתמול בעי”כ שאם לא היה נתקן מקודם בחי’ התקרבות</div> <div> מתתא לעילא לא היה אפשר להיות קירוב מעילא לתתא כנודע ועי”כ שנתקן מקודם בעי”כ נשפע ומאירה</div> <div> התשובה עילאה מעילא לתתא ונתאחדו התקרבות חלקי הקרבן העולה מתתא לעילא מאכילות עי”כ תיקון כל</div> <div> אכילות חיצוניות של כל השנה נתאחדו עם התקרבות הקדושה היורד מעילא לתתא ביה”כ מבחי’ התענית</div> <div> ונעשין אחדות א’ כל חלקי הקדושה שעושין מתתא והיורדין מלמעלה ועל ידי זה נתקדשו ישראל ונתקרבו</div> <div> לבוראן וע”כ הוא יה”כ שמכפר עונותיהם על ידי שהתקרבו כל חלקי הקדושה שהן סוד נשמות ישראל מן</div> <div> החיצוניות ולכך נחשב כאלו התענה ט’ וי’ כי באמת נתאחדו ב’ הבחי’ ונעשו אחדות א’ וגם שבלתי אכילת</div> <div> עיה”כ שלא היה תיקון עליית הקדושה מתתא לעילא לא היה אפשר להיות אח”ז הקירוב מעילא מן תשובה</div> <div> עילאה בי”כ וע”כ הוא גורס שהוא בחי’ התענית שהוא השתלשלות הקדושה מעילא.</div> <div> <u>(מאור עיניים – אמור)</u></div> <div>  </div> <div> להבין הענין דנודע כי כל העולם ומלואו (תהלים ל”ג, ו’) בדבר ה’ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם כי על ידי</div> <div> הדבור נתהוו כל המציאות דבר קטן וגדול והוא המקיימם ומחיה אותם כמ”ש (נחמיה ט’, ו’) ואתה מחיה את</div> <div> כולם ולולא החיות שבתוך הדבר היה נעדר מן המציאות אלא שהן מדברים שנפלו בשבירה בזה העולם השפל</div> <div> כנודע מחטא אדם הראשון וגם בדורות שאחריו שכמה וכמה ניצוצי נשמות הנפולין מלובשין בדברים מזה</div> <div> העולם במיני מאכל ומשתה וכיוצא בהן ממיני העולם שאין לך דבר מזה העולם שאין בו ניצוץ הקדוש שנאצל</div> <div> מדבורו של הקב”ה המחיה אותו הדבר והוא הטעם שבדבר ההוא המתוק לחיך כמ”ש (תהלים ל”ד, ט’) טעמו</div> <div> וראו כי טוב ה’ ר”ל מה שאתם טועמין ורואין כי טוב הוא ה’ שהוא ניצוץ הקדוש שבדבר ההוא המלובש בו</div> <div> כמו שנראה לעין כי לאחר שאכל האדם המאכל ונשאר החיות בקרבו שהפסולת נדחה לחוץ מבלי חיות והוא</div> <div> דבר נפסד וגרוע כי עיקר המזון שהאדם ניזון ממנו ומוסיף לו כח הוא הניצוץ הקדוש שבמאכל ההוא שהוא</div> <div> הטעם הטוב שהאדם טועם במאכל ובמשקה ההוא ולכן בשעה שאוכל האדם המאכל נתייחד הניצוץ ההוא אל</div> <div> חיותו של האדם ההוא האוכלו וניתוסף בו כח.</div> <div> וכשמאמין אמונה שלימה גמורה שזה מזון רוחני שהוא אלהותו יתברך המלובש שם ונותן דעתו ולבו על</div> <div> פנימיות ומדבק את עצמו עם כל חיותו ומוחו ועם זה הכח והחיות שניתוסף בו על ידי הניצוץ הקדוש שבא</div> <div> בקרבו לשורש הכל שממנו נאצלו כל החיות אזי מביא גם כן הניצוץ הקדוש שהיה עד עכשיו בשבירה ובגלות</div> <div> אליו יתברך שהוא מתענג מאוד מזה כנודע כי זה כל עיקר עבודתינו לקרב כל הניצוצות הקדושות מן קליפיות</div> <div> שהן בשבירה אל מקום הקדושה שיהא עליית הקדושה מן השבירה ובפרט שכל עבודתו ותורתו שמדבר</div> <div> <div> דברים מחמת זה הכח והחיות שקיבל מטעם המאכל שהוא הניצוץ הקדוש כאמור וכשמייחד דבורו אל דבור</div> <div> הקדוש יש עלייה גם לאותו הניצוץ שהוא גם כן דבר ה’ כאמור לעיל שהן הכל אותיות נפולין כנודע.</div> <div> על כן צריך כל עובד ה’ לראות על פנימיות הדבר האמור שיהא כל מעשיו לשם שמים באכילה ושתיה גם כן</div> <div> להעלות ניצוצי הקדושה מן השבירה שהוא בחי’ שביה וגלות אל הקדושה מן השבירה שהוא בחי’ שביה וגלות</div> <div> אל הקדושה עליונה על ידי הברכות שמברך וממליך את הבורא יתברך שמו על הדבר ההוא וגם אחר זה</div> <div> שעובד ה’ בכח ההוא כאמור ומדבר דיבורים על ידי זה בכחותיו שמכניס בהדיבורים ומדבק את עצמו</div> <div> להדיבורים העליון יש עלייה להאותיות הנפולין שהן ניצוצות הקדושים הנ”ל.</div> <div> וכן כל הדברים שבזה העולם כגון משא ומתן וריוח השכר הכל הוא התענוג שבא לו מזה הן הן ניצוצות שלו</div> <div> ששייכים לו שמלבושין בזה הדבר שנזדמן ששייכין לו כמבואר אצלנו במקום אחד מזה כמאמרינו ע”פ מ”ש</div> <div> במקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך כי אין אדם נוגע במוכן לחבירו כי הניצוצות השייכים לשורש נשמתו אי</div> <div> אפשר להיות להן עלייה כי אם על ידיד זה האדם שהן שייכין לשורש נשמתו שהן בחי’ נפשו ממש וזהו הטעם</div> <div> שצריך כל אחד ליסע זה למקום פלוני וזה למקום פלוני כי הנהגת הבורא יתברך שמו שהוא יודע כי חלקי</div> <div> ניצוצות השייכים לנפשו הן שם מלובשים במאכל או באיזה משא ומתן ומסבב הבורא ב”ה סיבות בכדי שילך</div> <div> האדם הלז שם על ידי שנותן לו בלבו חשק ומלביש לו הסיבה בדבר מה שיצטרך ליסע לשם ועיקר הכוונה</div> <div> שיאכל שם וישתה או משא ומתן ועל ידי זה יעלה הניצוצות ההם כמבואר אצלנו זה הענין באריכות במקום</div> <div> אחר.</div> <div>  </div> <div> ועל כן צריך כל אחד לשום עיניו ולבו לראות על זה שהוא סוד בכל דרכיך דעהו כמ”ש אצלנו במקום אחר</div> <div> וכשיתן דעתו לזה ידע איך הבורא ב”ה מחיה אותו באלהותו ממש כאמור כמ”ש (דברים ח’, ג’) כי לא על</div> <div> הלחם לבדו וגו’ כי על כל מוצא פי ה’ וגו’ שהוא בחינת הדבור המלובש בדבר ההוא ובלחם ההוא שנודע כי כל</div> <div> מזונות נקרא על שם לחם כמ”ש (דניאל ה’, א’) עבד לחם רב ואם כן מי שמצער נפשו ומסגף את עצמו לבלתי</div> <div> להנות מן העולם נקרא חוטא כמו שיש דעה בש”ס היושב בתענית נקרא חוטא כי הוא גם כן עבודת ה’ כמו</div> <div> תורה ותפלה ותפילין וכל המצות כי באורייתא ברא קב”ה עלמא ובאורייתא מתנהג עלמא ובכל דבר יש תורה</div> <div> כנודע וכל מאמין צריך להאמין שאין שום דבר שיהא חוץ לעבודתו יתברך רק שהוא על פי התורה אשר</div> <div> התורה התירה לאכול ולשתות רק שיעשה לשם פועלן ולא להנאת עצמו רק על דרך האמור נקרא הכל עבודה</div> <div> חמה ולכן נקרא חוטא שמחסר עליית הקדושה לשרשה המלובש במיני המזונות ההם שהוא מונע את עצמו</div> <div> מהם.</div> <div>  </div> <div> אף שאין לו דעת שלם לזה בשלימות הגמור מכל מקום הוא עושה פעולה מזה כמאמר הבעש”ט נבג”מ כי</div> <div> אפילו עכו”ם שאכל מין מאכל שמלובש בו ניצוץ הקודש ובכח האכילה ההיא עשה שירות לישראל נעשה</div> <div> עלייה בצד מה להניצוץ ההוא אף שאינו כל כך כמו בישראל שאכלו בא וראה עד היכן הדברים מגיעים כי</div> <div> באמת מי שאין לו דעת בזה הלא גם תורתו ותפלתו של זה הן גם כן כך שאיננו בשלימות גמור ואף על פי כן</div> <div> הוא לומד ומתפלל כי מכל מקום הן נקרא תורה ותפלה לפי ערך דעתו ומכל מקום נקרא עבודה כמו כן</div> <div> באכילה ושתיה ההכרחי הוא גם כן עבודה כי אפילו ע”פ פשוט הוא מברך כמה ברכות וממליך הבורא ב”ה על</div> <div> המאכלים הוא גם כן עבודה רק שצריך לילך ממדריגה למדריגה כמו שצריך לילך בתפלה ממדריגה למדריגה</div> <div> לילך בשכל יותר מזמן לזמן.</div> <div>  </div> <div> כללו של דבר שהן רק דבר אחד כי הוא הכל עבודת ה’ רק שבעת שאין אכילתו בעבודה חמה כך באותו העת</div> <div> אין תורתו ותפלתו עבודה חמה ומכל מקום לעבודה נחשבין לפי העת ההוא באופן שילך במדריגה יתירה ודעת</div> <div> יתרון וירגיל שיעשה נחת רוח לבורא יתברך בכל הדברים שהן צמצום אלהותו יתברך והבן. כי מ”ש בגמרא</div> <div> היושב בתענית נקרא קדוש הוא גם כן אמת ששני הדיעות הן אמת כי גודל מדריגת התענית באמת בשלימות</div> <div> הגמור הצריך לזה הוא מדריגה גדולה מאוד ויחוד הגדול והגמור כנודע שהוא יחוד ת”ת ומלכות שהן אותיות</div> <div> תעני”ת שהוא ת”ת ענ”י שכן נקרא מדת המלכות כנודע דלית לה מגרמה כלום מכל מקום מפני שצריך מוחין</div> <div> גדולים לזה לאו כל מוחא סביל דא שיהא יחוד הגמור על ידי בהתפשטות הדבר מחיצוניות ע”כ טוב לו שיתן</div> <div> דעתו לקיים בכל דרכך דעהו שהוא יותר נקל לו והבן וזהו וכי באיזה נפש חטא אלא זה פי’ נפש זה שציער</div> <div> עצמו מן היין והחסיר ומנע הנפש המלבוש ביין ההוא מבלי שיוקרב אל הקדושה ונשאר חולין כביכו”ל:</div> <div> <div> וזהו איש כי ידור נדר לה’ וגו’ לאסור איסר על נפשו שאוסר על ידי זה על נפשו לבלי קרבה אל הקדושה כנ”ל</div> <div> דהיינו הנפש המלבוש בדבר ההוא ששייך לחלק נפשו שהיה יכול לקשרו ולקרבו למעלה ועתה אסרו מבלי</div> <div> שיקורב לכך אמרה תורה לא יחל דברו שהוא מוצא פי ה’ הניצוץ המלבוש שם לא ישאירנו חולין אך ככל</div> <div> היוצא מפיו של הבורא יתברך שהוא דבר גבוה ובכל כוונת הבורא ב”ה בהניצוץ הזה שהלבישו שם במאכל</div> <div> ובמשקה ההיא יעשה ויתקן: לכך אמרו רז”ל כל הנודר כאלו בנה במה וכל המקיימו כאלו הקריב עליו קרבן</div> <div> בשעת איסור הבמות כי באמת זה שמעלה הניצוצות על ידי אכילתו נקרא קרבן שמקרב ומייחד ניצוץ הקדוש</div> <div> לשרשו כמ”ש שולחנו של אדם מכפר עליו כי באמת אין לך קרבן גדול מזה שהוא יחוד גמור ולכך נקרא</div> <div> שולחן מלשון שליחות שהניצוצות ההם השייכים לנפשו נשלחין אליו שיעלה אותן במאכלים הבאים לידו על</div> <div> השולחן שאוכל עליו ולכך נקרא שולחן אשר לפני ה’ שמקרבו לפני ה’ כאמור מה שאין כן הנודר שאינו</div> <div> מקריב הקרבן לפני ה’ אף שהוא מכוין לשם שמים מכל מקום הוי כאלו הקריב לה’ בבמה ולא לפני ה’ והבן:</div> <div> ברוך ה’ לעולם אמן ואמן:</div> <div> <u>(מאור עיניים – מטות)</u></div> </p></div> </p></div> </p></div> <div>  </div> </p></div>

מקורות- פרק י”ב